בננות - בלוגים / / "זיווג משמיים"
סיפור מהחיים
  • שולמית גלאור

    אני מתרגמת מאנגלית לעברית.  עובדת במקצוע זה 25  שנים.  עובדת עם הוצאות לאור ולקוחות פרטיים מהארץ ומחוץ להארץ.  במשך  15 שנים עבדתי בעריכת תרגום התנ"ך לעשרים דיאלקטיים הודיים, עבור חברת WBTC מטקסס.  גרתי בהודו בחיפוש אחר גורו במשך 4 שנים (בין 1977-1980), ושבתי ארצה במפח נפש. בסופו של דבר מצאתי את מה שחיפשתי במקום אחר לגמרי. אחת לשנה אני נוסעת להודו כדי לעבוד על פרוייקט התרגום של התנ"ך. מעת לעת כותבת סיפורים. סיפוריי פורסמו ב"זמן תל אביב".  נשים יקרות,  על דפי הבלוג הזה, אפתח את כל הנושא של נשים מוכות, כמי שהיתה בעברה אישה מוכה בעצמה. למזלי, יצאתי מזה ושיקמתי את חיי.     אני אחלוק אתכן את הכאב שלי, ואפתח "מקלט" לנשים מוכות, המיועד לאלו מכן הנמצאות במקום השפל והנמוך ביותר שניתן לרדת אליו בזוגיות, או לאלו שנמצאות בדרך לשם. נדון יחדיו בדרכים שבאמצעותן ניתן אולי להימנע מן הכאב והסבל המיותר הזה, ובעיקר, לא להגיע לסכנת חיים.     אקשיב לכן, אנסה לתמוך בכן ולייעץ לכן מתוך הניסיון שלי. אשמח לקבל פידבק, ואשתדל לענות על כל תגובה. אשמח אם תתרמו מניסיונכן, ותסייעו לנשים שיבקשו כאן מקלט.

"זיווג משמיים"

פרק 22: "זיווג משמיים"

רבים שאלו במשך השנים למה נשארתי עם בעלי וסבלתי, והאם זה מפני שאהבתי אותו, עד כדי כך שלא יכולתי לעזוב. הסברתי כאן בעבר, שמעולם לא חשתי כלפיו רגשות רומנטיים אלא יותר מעין אהבת אחות או אם.

 

   כאשר אברי גלעד ראיין אותי לפני כחודשיים בתוכנית "העולם הבוקר" בערוץ 2, ראיתי על פניו כזו תדהמה מתשובתי שבעצם לא אהבתי את בעלי. הבחנתי שהמילים ממש נעתקו מפיו למשך כשתי דקות לפחות. תגובה זו מאפיינת אנשים רבים ששומעים את הסיפור מפי.

 

     זאת ועוד, כשרק הכרנו, לא נמשכתי אל בעלי בכלל ולא רציתי להיות חברה שלו. לאחר מספר פגישות ניתקתי את הקשר איתו. כאמור, כפי שכתבתי בפוסטים הראשונים ואמרתי בראיון שערכה עימי אחותי יעל ב-YNET, הסיבה העיקרית שנשארתי איתו בחודשים הראשונים לקשר הייתה שהייתי שבורה נפשית והוא נתן לי כתף וטיפל בי כמו אחות רחמנייה.

 

   תהליך זה היה כעין פיתוי. לא פיתוי מודע; מן הבחינה שאינני מאמינה שהוא תיכנן קוגנטיבית לפתות אותי לתוך רשתו. אבל בוודאי בתת מודע הייתה זו דרכו לשבות אותי לתוך הקשר. שפע האהבה שהוא הרעיף עלי, ההערצה שלו כלפי, הרכות, הנתינה והחום, גרמו לי לרצות להיות שם.

 

   בד בבד, הוא גם התחיל לעבוד עלי קוגנטיבית, במין שטיפת מוח עקבית. הוא שב ואמר ש"אנחנו זיווג מן השמיים", "שהמזלות האסטרולוגיים שלנו כל כך מתאימים", וכל זה נפל אצלי על קרקע פורייה. הייתי אז בקטע של "רוחניות" והאמנתי באמת ובתמים שאלוהים מזווג זיווגים, ושגלגל המזלות משחק תפקיד מכריע בזוגיות.

 

  חשוב לציין, שזמן קצר לאחר תחילת הקשר התחלנו בתהליך של חזרה בתשובה, דבר שהעצים עוד יותר את האמונות הללו בזיווג משמיים וכד". זו גם הסיבה שהתחתנתי איתו, ועוד ברבנות! הרבנים שלנו וגם אבי הדתי לחצו עלינו שנמסד את הקשר, והלוא, אני מעולם לא חשבתי להתחתן. הדבר היה בניגוד לתפיסתי. נישואים לא נראו לי מעולם כאופציה.

 

   ואולם, אני יודעת שנשים אחרות שכן רצו להינשא, ואשר נפלו לקשר עם בעל אלים, נישאו לו פעמים רבות בגלל "קורי הפיתוי" האלה, כפי שאני מכנה אותם. הגבר עוטף את האישה בפינוק, מתנות, תשומת לב, חום ואהבה בימי החיזור, והיא נופלת למלכודת הקטיפה. בין אם נשים אלה התאהבו בגבר עד כלות, ובין אם נמשכו בעיקר לתשומת הלב העוטפת הזו – ברור לי כי אלה וגם אלה נשבו בקשר בגלל היחס המאוד מפתה הזה של הגבר. לפעמים, גבר כזה מעניק לאישה שאיתו הרבה מעבר למה שגברים "רגילים" מעניקים. הוא ממש עושה למענה מעל ומעבר. ואולי זו עוד סיבה מדוע לא מעט נשים נופלות ברשתם של גברים מכים.

 

  פעמים רבות, נשים שנמצאות על סף נישואים עם גבר כזה, יודעות בלב פנימה, ואפילו מעבר לכך, שאסור להן להינשא לגבר. הן יודעות, מרגישות, חושדות, במודע או בחצי מודע, ובכל זאת נופלות לקשר ההרסני.

 

  הנה, בשבוע שעבר ראיתי פרק של "משפחה חורגת", ובו בני זוג צעירים לקראת הנישואים. האישה מפחדת להתחתן עם הגבר, כי הוא שתלטן, מהמר, בזבזן, לא אוהב לעבוד, מנצל את בני משפחתו, וכמו לא מעט פסיכופטים, מתנהג באופן מניפולטיבי מסוכן מאוד. הוא מסובב את כולם, וגם את חברתו, על האצבע הקטנה, העיקר שישיג מהם את רצונו.

 

   לאחר שצפיתי בפרק לא יכולתי לישון באותו הלילה. הבחור כל כך הזכיר לי את בעלי: מניפולטיבי, שקרן, לא יהסס להשתמש בכל שיטה כדי ללכוד אותך לאבדון שלך. ראו על חברתו שלמרות שהיא מאוהבת בו נואשות – לדבריה, היא חוששת להינשא לו. ברור שהיא התחתנה איתו. סוף הפרק "חוגג" את נישואיהם. היא לא הקשיבה לקולות הקטנים והגדולים שדיברו אליה מתוכה, ונכנסה לקשר שברור שיהיה הרסני לגביה.

 

   גם היא סיפרה שבראשית הקשר הם היו החברים הכי טובים ושהוא מאוד אהב אותה. כאשר עמדה להינשא לו, כל זה כבר נגוז כעשן. הוא נהג בה בגסות ולקח אותה כמובן מאליו, אפילו מול המצלמות. בשלב זה, היא כבר הייתה בתוך המלכודת.

 

   מה שעוד הרגשתי כאשר צפיתי בפרק, זה שאם היה בא אליי באותה עת, לפני שלושים ושלוש שנים, קואצ"ר מיומן כזה כמו אלון גל, והיה אומר לי: "הגידופים והקללות לעולם לא ייפסקו, רק יחמירו ואולי יסלימו לאלימות פיזית, אין שום סיכוי שהוא ישתנה, זה מה שאת מאחלת לעצמך בחיי נישואים?" אני חוששת שלמרות הייעוץ והעובדה שאדם מבחוץ היה מעמת אותי עם האמת המרה, הייתי מתחתנת איתו בכל זאת.

 

  ואולי זה מה שהכי כואב.

25 תגובות

  1. שילוב של מניפולציה גברית שתלטנית עם אמונה מיסטית בכוחות עליונים (גם "שלנו" וגם אחרים) – כבר הביא נשים רבות אל עברי פי פחת.

    טוב שהתפכחת (גם אם אחרי סבל רב, כפי שאפשר לקרוא בין השורות) וטוב שאת אחרי.

    תודה על השיתוף.

  2. מזדהה באספקט הפרטי שלי, כיוון שניצלתי ברגע האחרון מנישואים עם אדם שכזה.

    גם אני ראיתי את אותה "משפחה חורגת" ורציתי לצעוק לה "אל תתחתני איתו!!!".

  3. כמה נכון.

  4. מה שברור – שעדיין לא הצלחת להסביר לנו, ואולי גם לעצמך, למה נכנסת לקשר הזה מלכתחילה ולמה נשארת בו בתנאים מחרידים ומחפירים בעוד אינך אוהבת את היצור הזה, וכשכל תמרורי האזהרה מכים בך בעוצמה שוב ושוב. ודומה הדבר להתעסקות במופלא ממך.

    • ל", אני עוקב אחר תגובותייך אצל שולמית ואצל אחרים כבר זמן מה, יש בתגובות שלך משהו נורא תוקפני ולא חומל. שתדעי איך זה נראה מהצד.

      • באתר שבו כולם מלטפים ומתלטפים, נשמעות אמירות מסוימות כבלתי חומלות לרחמיאי שמתבונן מהצד, ויש מקום גם לתגובה כזו. הכי קל למצוא חן כל הזמן.

  5. כן, גם אני ראיתי את הפרק וחשבתי כמוך. מסכנה הבחורה.

  6. ולמרות זאת היא נישאה לו?

  7. שלומית שלום!

    אני קוראת את הסיפור שלך באופן עקבי מתוך הזדהות אך לא כאחת שעוברת את מה שאת עברת. וגם הייתי מאד סקרנית לדעת איך בעלך נפטר, לשמחתי!!!
    נתקלתי כמה פעמים באמירות כועסות כנגד הרבנות, בורא עולם, רוחניות והחזרה בתשובה.
    וקצת מפריע לי המעט לגלוג שמשתמע מתוך הדברים.
    הרבנים אינם קוסמים וכמו שבעלך הצליח לעבוד עליך כך הוא עבד עליהם. צר לי ומאד צר לי שבחרו להיות לצידו, ונראה לי שלא חזרת לתשובה מהמקום הנכון ואפשר להבין!! זיווגים הם אכן משמיים ועם ישראל מעל המזל!! המזל הוא לא חד משמעי או משהו שנקבע מראש כל אחד יכול לשנות את מזלו וזה תלוי בו ורק בו ובמעשיו וזה עניין של הבחירה. זה נושא מאד מורכב ולא פשוט ויש עוד דברים שהייתי רוצה לומר לך אך זה לא המקום. פשוט את כעסך אל תוציאי על הקב"ה ומייצגיו.
    ד"א לפני נישואיי יצאתי עם בחור שנהג להכותי כמה פעמים ובחרתי לעוזבו לפני… כיום אני נשואה לאדם מקסים ותומך עם ארבעה ילדים אך צרות לי אחרות ורבות ממקום אחר…..
    שולחת חיבוק, אני

    • שולמית גלאור

      חיבוק בחזרה. את צודקת שאין לכעוס על הקדוש ברוך הוא. אינני יכולה להאשים איש בצרות שעברו עלי ובודאי שלא את אלוהים. אמרת שאי אפשר לכעוס על אלוהים ומייצגיו. דעתי שונה משלך. אני מאמינה שיש מקום לביקורת נגד אנשים שמתיימרים להאמין בו, ובעיקר אם הם שמים את עצמם דיינים עלינו. אז נכון אני בחרתי לצערי להינשא ברבנות, אבל הדיינים הם אלה שבחרו לא להאמין לדברי ולדמעותי, ואפילו לא לבדוק את אמיתות טענותי. הם אלה שגזרו עלי דין עגונה, שכן לא חייבו את בעלי להתגרש ממני והם אלה שהוציאו עלי דין מורדת – אני שנסתי על נפשי מניסיון הרצח מידי בעלי! אז כן, אני מודה שעלי לסלוח להם אבל זה לא קל. אבל בטוח שאני לא ממליצה לאיש להינשא ברבנות לאור נסיוני העגום ולאור מה ששמעתי מלא מעט נשים אחרות. צר לי שהלגלוג ששמעת בדברי מפריע לך. את האמת יש להכריז בראש חוצות גם אם היא אינה ערבה לאוזן. הדיינים לדאבוני עשו ועושים הרבה עוול לנשים בארץ.

      אגב, שמחתי לשמוע שבחרת להינשא לבעל טוב. תודה לאל!

      • לאני,[
        בדברייך יש המון התנשאות כנגד החפים מפשע. אם את טוענת שאת מאמינה בה", עלייך להביע רחמים אמיתיים ולעטוף את הקורבנות באהבה, בלי לעשות מיסיון לדת שלך ולהטיף לאחרים כיצד עליהם להרגיש.

        על החתום:
        אישה המאמינה באמת באלוהים.

        • טלי שלום!
          זה בדיוק מה שאני עשיתי אני עוטפת בחום את שולמית ומה שאמרתי לא בא מתוך כעס והתנשאות ואין לי מטרה להתנגח אלא לפזר מעט ולו מעט אור, צריך לדעת להסתכל על כל הצדדים. וכמו שציינתי כואב לי מאד מאד שהם בחרו להאמין לבעלה ולא לה אך באותה האצבע המאשימה אפשר להאשים כל אחד. זו היתה כוונתי!!
          ד"א הלוואי והיו לי את הכלים ואת הידע המספיק כדי להורות אני לא משתמשת במילה מסיון כי זה אינו כשור ליהדות ביהדות לא מכריחים אותך להיות יהודיה כי את כבר יהודיה את בוחרת אם להאמין או לא הגויים צריכים להכריח אותך להצטרף לדתם וזהו מסיון!

          • צר לי, לא שכנעת אותי. לו באמת הרגשת ענווה, לא היית מנסה לשכנע אותי שאת לא מסיונרית.
            לו באמת רצית לנחם את שולמית, לא היית מטיפה לה על זה שהיא "נכד הרבנים".
            שלך,
            אישה שבאמת מאמינה באלוהים.

    • איש באמונתו יחיה!

    • איש באמונתו יחיה!

  8. שלומית,
    אני מרגישה המון גאווה שיש אישה כמוך חזקה שמסוגלת לעמוד ולספר את הסיפור שלה.(קראתי את כל הבלוג ביום אחד ועדיין כולי צמרמורות)
    לגבי הרבנות – לא שעברתי בעצמי גירושין(וגם לא חתונה) אך עברתי עם חברה טובה מסכת התעללות מצד הרבנים והרבנות כולה וכמובן גם מבעלה לשעבר יש לציין אחרי "זמן קצר" שנה וחצי של יחס משפיל ומתעלל.
    כשקראתי את הפרק שלך על יחס הרבנים חשתי הזדהות.
    מחזקת אותך ממקומי מקווה שנשים אחרות שנמצאות במצבך שהיה יקמו ויעשו מעשה ויספרו את סיפורם כדי שידעו שקימים מקרים שכלו בעולמנו ובמדינתו, כמובן שמקווה שאותם מתעללים יבאו על דינם וישבו מאחורי סורג ובריח.

  9. כואב לקרוא, מעניין ללמוד ולהכיר מבפנים את התהליך שעברת, שנשים רבות עוברות, ולקבל ממך תובנות כל כך חשובות.
    אני חושבת שנשים מוכות צריכות לקרוא את הפוסט שלך, שיקריאו אותו במקלטים לנשים מוכות, אולי משהו יזוז אצלן בעקבות העדות שלך, משהו שיציל אותן.
    אני חושבת שהטקסט שלך חשוב מאוד בחברה בה ישנה מכת נשים מוכות.
    אני מאוד מעריכה את האומץ שלך לחשוף ולהחשף, אני מקווה שהחיים ניחמו אותך במשהו על מה שעברת, שמצאת שלווה, אהבה.
    שלך,
    יודית

  10. אשה בלי שאלות

    רפרפתי פוסטים של כל מיני משוררים וכל מיני אנשים, חשבתי לי מחשבות לא חשובות על למה לאנשים יש בלוגים ואיך הם יכולים ושאר קלישאות ואז בום טראח נפלתי לכאן, קראתי בלי לזוז מהכיסא את כל הפרקים. אני לא יודעת מה להגיד לך קודם, אבל דבר אחד הכי חשוב לי להגיד לך: את כותבת מדהים. את חייבת להוציא את זה בספר. אני לא מבינה את השאלות של אנשים על איך זה יכול לקרות, למרות שזה לא קרה לי, לא קרה לי פסיק אחד מכל מה שקרה לך. אחד הדברים הכי מעניינים בסיפור שלך (וזה אך ורק בגלל יכולת התיאור המדהימה שלך) זה שזה נוגע לכל אחד, בעיקר לכל אישה, לכל אדם טוב שיש לו נטייה לא להגיד לא, לרצות, אפילו לרצות רק במובן הטוב של המילה (ויש מובן כזה). הייתי רק עם גברים טובים, אבל אני יודעת בוודאות שאם הייתי נופלת על בעל רע, הייתי נשארת איתו. דווקא בגלל השרירותיות ובגלל הרצון לתקן את העולם. קראת את "כיכר היהלום"? משהו בזה מזכיר לי אותך ואת סיפורך, הגיבורה הקסומה ששם, הציפורים. קראת את "הנשיקה" של קתרין האריסון? לכאורה, סיפור על סטייה, על אהבה בין אב לבתו, אבל כשיש יכולת תיאור כזאת, מבינים כמה הגבולות עדינים.
    אני יודעת שהחיים באים לפני האמנות, או לפחות אמורים לבוא, ולכן חשוב לי לא פחות להגיד לך, כמה מזל שהצלחת לחיות חיים שניים, טובים, לברוח ממנו. ושהרבה טוב עוד לפנייך.
    את חייבת להוציא את זה בספר, אני בטוחה שאחותך תוכל לעזור לך עם זה. אני בוכה ומרוסקת מהכתיבה הצבעונית שלך שעשויה כולה בעדינות משחור-לבן. אני בעצם נטולת מילים ולכן לא יכולה להפסיק לכתוב.
    אגב, קראתי המון בלוגים, ובחיים, כמו שכתבתי בכותרת, לא קראתי בלוג מדהים כמו שלך. מהסיבה הפשוטה: זה לא בלוג. זה משהו אחר לגמרי. וזה בטח גם בזכות אחותך שהשכילה להביא אותך לכאן. אז תודה גם לה.
    לא הייתי מסוגלת לחתוך את התגובה שלי לפיסקאות, כי לא קראתי אותך בפיסקאות, אלא רצוף, בלי אוויר. תודה

    • אשה בלי שאלות

      אני חושבת שמה שכתוב כאן כל כך חשוב ומעורר מחשבות (בכלל מחשבות, באמת כמו ספר טוב) – אבל בגלל שהוא חשוב כל כך קודם כל למי שסובלת ממסכת התעללויות אמיתית (ואני מרגישה כמעט צורך להתנצל, באמת, על היופי האמנותי שאני רואה בתוך רשע כזה) – כדאי אולי לפרסם אותו במקביל, כלומר את הפרקים, אחד-אחד, במדור "יחסים" בווי.נט. שזה אמנם נחות לכאורה, אבל מגיע להמון קוראים. ושוב, בספר. כל הוצאה לאור תוציא את זה. אין לי שום ספק.

  11. בן יהודה צפיר רבקה

    היום לראשונה , הגעתי לבלוג שלך , וקראתי את סיפורך האישי. כמה כואב שאישה מגיעה למצבים שכאילו. איני מכירה זאת מחיי האישיים, אבל אני מלווה נשים שחוות גברים אלימים כמו האיש לו נישאת. במשך כל חיי הבוגרים אני שואלת את עצמי, כיצד מחנכים בנות , נשים , שלא מגיע להן לחיות עם גבר מכה? מה גורם לאישה לסבול שנים רבות כל כך , ולא לברוח, למרות שיש לה לאן לברוח? האם זו הדרך בה החברה מחנכת חלק מהנשים, שעליהן לקבל כל רוע?
    בדבריך האחרונים, את כותבת שגם אילו היה מאמן אישי נוסח אלון גל אומר לך: אל תינשאי" לא היית שומעת לו, וזה רק מסמן לי, שאולי יש משהו בחינוך הנשים, או אולי את תמצאי תשובה, כי ללא ספק צריך לחפש דרך כדי לעזור לנשים, לחנך אותן , לעשות משהו , שימנע חיים שכאילו.
    תודה על הפתיחות שלך.
    מקווה שחייך היום טובים
    רבקה

  12. בתי היקרה, וכבר הרב הראשי לשעבר הרב המקובל האמיתי הרב מרדכי אליהו כבר יצא בחריפות נגד אותם אנשים ו"מקובלים" ו"רבנים" המיתימרים לפסוק מי זה זיווג משמיים. כי רק אסונות יוצאים מזה. השם ירחם.

  13. קראתי את כל הבלוג ואני ילדה בת 14 כל כך התרגשתי ואני חושבת שאת ממש אמיצה.הגעתי לאתר בעמצאות עבודה שנתנו לי בביצפיר !אני לא חושבת שהייתי יכולה לעזוב ככה אני חושבת שהייתי נשארת איתו כי אני אדם רגשני והייתי פשוט נשברת באמצע החיים.כל הכבוד לך!תוכלי אולי לכתוב את חייך כעת?האם מצאת עכשיו אהבה?תודה

© כל הזכויות שמורות לשולמית גלאור