ילדים

 פרק 21: ילדים

לא היו לנו ילדים. שנינו החלטנו, עוד בטרם נפגשנו, שלא להביא ילדים לעולם.

    בעלי טען שהוא לא מוכן להביא ילדים לעולם רשע כל כך. אני עסקתי מנערותי בחיפוש רוחני קדחתני אחר אלוהים, והמחשבה על הקמת משפחה וילדים לא העסיקה אותי בכלל.

   חוץ מזה, תמיד הרגשתי בתור "הילדה של עצמי", זאת אומרת, שחשתי שהטיפול שלי בי עצמי הוא די והותר, ושאין לי כוח ורצון לטפל בילד נוסף.

   בשנים בהן חיינו בהודו, "אימץ" אותנו ילד הודי כבן 6, יתום משני הוריו, שהתגורר בפחונים, בואך העיר פונדיצ"רי היפיפייה בדרום הודו, בה התגוררנו כחודש וחצי.

   לאחר שסיים למכור למחייתו סמוסות מעשי ידי דודתו (מעין בורקסים נוסח דרום הודו), ואף לא שכח לשמור לנו כמה, הוא היה מגיע לביתנו ומבלה איתנו את יתרת היום.

   הוא היה ילד מקסים וערני. לימדנו אותו אנגלית, שיחקנו וטיילנו איתו. נקשרנו אליו מאוד והוא אלינו. אפילו חשבנו לרגעים לאמץ אותו. אבל ידענו שזה בלתי אפשרי, הן מבחינת חוקי האימוץ הנוקשים בהודו, והן מבחינתנו, שכן היינו בעיצומו של מסע רוחני שהיה חשוב לנו מאוד.

  כאשר שבנו ארצה, הייתה תקופה קצרצרה שבה רציתי ילד פתאום. זה קרה כשמצאתי את אלוהיי והייתי מאושרת כל כך. מעולם לא חשתי אושר כזה. הרגשתי שאני רוצה לחלוק אותו עם ילד משלי. פתאום נמלאתי כוחות ורצון עז לחיות ולאהוב.

   דיברתי עם בעלי וחילקתי איתו את רגשותיי. הצעתי שנעשה ילד. הדבר היה בימים שלפני שהוא נעשה אלי אלים פיזית, ולכן חשבתי שהדבר אפשרי.

   בעלי הגיב בחריפות. הוא אמר לי חד משמעית שלעולם לא יסכים להביא ילד לעולם, שהנושא סגור, ושלא אעלה אותו שוב בפניו.

   באותם ימים התאכזבתי. אבל היום אני מברכת אותו על ההחלטה שלו שוב ושוב. למעשה, זו נקודת הזכות היחידה שאני מעניקה לבעלי. בליבו פנימה כנראה חש שאינו מתאים להורות, שאם יהיה לו ילד זה יהיה הרה אסון, מבחינתו ומבחינת הילד. ייתכן שידע בתוך תוכו שהוא יהיה אלים לילדו, ולא רצה בכך. ייתכן שגם בליבו היה מקום של חמלה.

   אני בטוחה כי לו היינו מביאים ילד לעולם, הוא היה מכה אותו ומתעלל בו, שכן היה ילד מוכה בעצמו. שלא לדבר על כך, שהוא התעלל גם בחיות המחמד שלנו, על אף שהיו יצורים חסרי אונים כמו ילדים.

   לא רק זאת. אם היה לנו ילד, ברור לי שהוא היה משתמש בו נגדי במשפטים שלנו, או מנסה לקבל עליו משמורת רק כדי להתנקם בי.

   בקיצור, אני מודה לאלוהים ולבעלי על זה שאין לי ילדים. אותה תקופה שבה רציתי ילד היה קצרה מאוד. לא יותר מחודשיים בחיי. לאחר שהאושר התפוגג, הרגשתי שוב שאינני רוצה להביא ילד לעולם, והרעיון הזה לא עלה עוד בליבי או בדעתי.