טווס אילם

פרק 14: טווס אילם

לבעלי היו עשרות ואולי מאות של ציפורים מסוגים שונים. רק תוכי אחד מסוג ז"קו, שהיה חביב עליו יותר מכולם, עף חופשי ברחבי הבית. הוא גר על המדף העליון של הספרייה בחדר השינה, ובעלי התכוון ללמד אותו לדבר ולשחק איתנו. אבל בסופו של דבר גם הוא הוזנח כמו יתר חיות המחמד. בדרך כלל הוא טיפל בציפורים והאכיל אותם בשעות קבועות. אבל מעבר לכך, חלומו להקים לעצמו "תיבת נוח" קטנה לא צלח.

    פעם, בעלי ישן את שנת הצהריים, ואני ישבתי לידו וצפיתי בטלוויזיה. פתאום שמעתי צוויחה מקפיאת דם, וראיתי את המחזה המבעית ביותר בחיי: התוכי דאה במהירות הבזק מן המדף העליון לכיוון המיטה, ונחת בעוצמה רבה על גבו החשוף של בעלי הישן. הוא שרט אותו ועף בחזרה למקומו, כשהוא ממשיך לצווח כאחוז אמוק. לא האמנתי למראה עיניי. זה היה מבעית כמו סרט אימה.

   פסים מדממים הסתמנו לאורך גבו של בעלי. הוא התעורר בבהלה, לא מבין מה קורה. הוא קם ובדק את קערת המזון של הז"קו, שעל המדף העליון. היא הייתה מלאה בקליפות ריקות של גרעינים, ולא נותר בה כלל מזון. התוכי המסכן גווע ברעב. הסתבר שבעלי שכח למלא את הקערה זה מספר ימים, וגם לא החליף לו את המים.

    לבעלי היה חזון להפוך את הגינה שלנו לגן עדן קטן, ולשם כך הוא קנה טווס מרהיב ביופיו. אבל לא רחק היום, וגם בו הוא התעלל, כמו בי וביתר החיות: נהג בנו באהבה בהתחלה, ומהר מאוד הפך אלים ומלא כעס ושנאה.

    בעלי החליט שקריאתו הרמה והנוגה של הטווס מעצבנת אותו, ובניגוד לדעתי החליט לנתח אותו להוצאת מיתרי הקול. הטווס המסכן טולטל באוטובוסים לבית חולים מיוחד לחיות במרכז הארץ, שם עבר את הניתוח שהפך אותו אילם.

  המהלך הזה פגע בי מאוד. גם כי ראיתי בזה התעללות נוראית בבעל חיים חף מפשע, שעתה נמנעה ממנו היכולת להביע את עצמו בקול, וגם כי כמו בתחומים רבים אחרים בחיינו, בעלי לא התחשב בדעתי ופעל על פי שיגיונותיו. בדרך זו הוא הכאיב לי ורמס אותי יום אחרי יום. גם אני הרגשתי כמו הטווס האילם שלנו.

בפרק הבא: התאבדות כלכלית