אני מתרגמת מאנגלית לעברית.
עובדת במקצוע זה 25 שנים.
עובדת עם הוצאות לאור ולקוחות פרטיים מהארץ ומחוץ להארץ.
במשך 15 שנים עבדתי בעריכת תרגום התנ"ך לעשרים דיאלקטיים הודיים, עבור חברת WBTC מטקסס.
גרתי בהודו בחיפוש אחר גורו במשך 4 שנים (בין 1977-1980), ושבתי ארצה במפח נפש. בסופו של דבר מצאתי את מה שחיפשתי במקום אחר לגמרי.
אחת לשנה אני נוסעת להודו כדי לעבוד על פרוייקט התרגום של התנ"ך.
מעת לעת כותבת סיפורים. סיפוריי פורסמו ב"זמן תל אביב".
נשים יקרות,
על דפי הבלוג הזה, אפתח את כל הנושא של נשים מוכות, כמי שהיתה בעברה אישה מוכה בעצמה. למזלי, יצאתי מזה ושיקמתי את חיי.
אני אחלוק אתכן את הכאב שלי, ואפתח "מקלט" לנשים מוכות, המיועד לאלו מכן הנמצאות במקום השפל והנמוך ביותר שניתן לרדת אליו בזוגיות, או לאלו שנמצאות בדרך לשם. נדון יחדיו בדרכים שבאמצעותן ניתן אולי להימנע מן הכאב והסבל המיותר הזה, ובעיקר, לא להגיע לסכנת חיים.
אקשיב לכן, אנסה לתמוך בכן ולייעץ לכן מתוך הניסיון שלי. אשמח לקבל פידבק, ואשתדל לענות על כל תגובה. אשמח אם תתרמו מניסיונכן, ותסייעו לנשים שיבקשו כאן מקלט.
אחותי מראיינת אותי
אחותי, יעל ישראל, מראיינת אותי ב-YNET על השנים בהם הייתי אישה מוכה.
סיפור מאוד עצוב אבל אני שמחה לשמוע שעזבת אותו, ואין דבר כזה מאוחר מידי כדי להתחיל חיים חדשים בכל גיל אפשר לעשות זאת. ומבטיחה לך שהחיים יפים והם שווים הכל.
שיהיה בהצלחה
חלק מהתגובות האחרונות כאן למאמרייך נראות נזעמות ואפילו תוקפות אותך.
בעיניי, זה בהחלט דוגמית של יחס אפשרי של אנשים לנושא כזה, שמפחיד אותם, והם חסרי ידע לגביו, ולכן תוקפים דווקא את הקורבן.
התגובות האלה יכולות ללמד אולי את כולנו עוד קצת על התופעה,
ולעזור עוד יותר להבין איך היא יכולה לקרות, ולמה, בהרבה מהמקרים, מאשימים בסוף יותר את הקורבן,
וזה מבלי להתעלם מהחלק בקורבן שאיפשר את ההתעללות.
קראתי הכל, כל מה שכתבת גם בבלוג שלך ואני חושבת שהבחור היה פשוט חולה נפש, ואני מתכוונת לזה לגמרי, מה שהיה לו זה סוג של סכיזופרניה- את חיית פשוטו עם חולה נפש. רע מגעיל אכזר מה שכולם יגידו נכון-אבל הבחור…פשוט סבל ממחלת נפש ובין היתר בגלל השתיקה שלך וכנראה גם של אחרים הוא לא אובחן ככזה. כל פסיכיאטר בר דעת שיקרא את כל הסיפור יידע גם להגיד לך איזה סוג של סכיזופרניה/פראנויה וכו" היה לו.
את הנס א. את הנס, אף אחד לא יביא לך את הנס הזה, רק את. וזה גם לא ממש נס, זו הבנה פשוטה ובסיסית שאין צורך לבזבז את חייך על סבל, באת לכאן להרבה דברים ואנחנו כולנו מפסידים אותך לביזבוז הזמן והאנרגיה הזה, את יכולה להועיל לכל כך הרבה בעולם הזה, את כל כך חשובה. קחי את הרגליים ולכי, עכשיו, קחי את התיק שלך וצאי משם, פשוט שימי רגל אחת אחרי השניה וצאי. הכל יבוא אחר כך, אני מבטיחה לך, צאי עכשיו!!!
הי שלומית
אני אישה שחייתה עם בעל אלים במשך 10 שנים. יש לי 2 ילדים קטנים איתם ברחתי למקלט לנשים מוכות לפני כשלוש שנים.במקלט חייתי כחצי שנה שהייתה התקופה הכי קשה והכי טובה בחיי ונתנה לי תובנות רבות עלי ועל מה שקרה לי בחיי . עקב מצבו הנפשי של בעלי האלים לא יכולתי לחזור לגור בעיר בה נולדתי וגדלתי כל חיי ונאלצתי לעבור למקום מרוחק ,לבד , ללא משפחה או מכרים ולהתחיל מחדש את חיי. היום אני במקום אחר. אומנם עדיין לא גרושה וחופשיה כמו שהייתי רוצה.אבל גם לא חיה תחת טרור כוחני ואלים. אני מעריצה אותך על תעצומות הנפש והרצון לעזור לאחרות. אני מקווה שאחרי שאצליח לסדר קצת את חיי אוכל גם אני לתרום לאחרות. { הכי הייתי רוצה להתנדב במקלט ולעבוד עם נשים מוכות}.אני קוראת את מה שאת כותבת ובוכה. זה תמיד מזעזע אותי מחדש אעפ"י שאני מכירה את זה מקרוב כלכך. אני מחבקת אותך על כוחות ותעצומות הנפש. ומודה לך על האומץ.ישר כוח!!!
יש לי אח.שהוא אלים ופוגע.ואני גבר
קורבן לאלימות.שש תלונות למישטרה.וכלום.
המישטרה בהרצליה היא אפס.
אני מרגיש כמו אשה מוכה.האח הזה,
הוא חולה-נפש מסוכן שלא בולע כדורים.הפיתרון הנכון הוא–
רק בכוח !
להרביץ לאנשים אלימים!
יש בעיות בחיים שרק אקדח יפתור
אותן.
גם אני התחתנתי בגיל 20 עם בחור אנגלי שלא הפיל אותי לקרשים מהפעם הראשןנה שנפגשנו, אבל סיקרן אותי סיפור חייו. אמא שדחתה אותו משפחה שלא באה לבקר אותו בבית יתומים וכולי. שנים התחננתי בפניו שילך לטיפול פסיכולוגי וכלום. אלכוהול ושקרים, וקללות ומכות. 8 שנים הייתי איתו וספגתי כי תמיד היה לי הסבר לסיבה מאחורי האלימות, הזעם…שנה שעברה החלטתי שאני לא מוכנה לספוג יותר, ועזבתי. תהליך הגירושים היה ארוך וסוחט, אין יום שהוא לא היה בוכה מאיים ומנסה להתאבד…התראתיבפני משפחתו אבל הם לא עושים כלום בנידון. אני בכל מקרה כבר לא נשברתי. היום אני גרושה וחופשיה ומאושרת, אבל תמיד בפנים, מוכה ופוחדת לחזור על אותו דפוס, על לאהוב מישהו עד כדי איבוד האני שלי. אבל אני עדיין מאמינה באהבה ואני כ"כ רוצה ילדים ומשפחה. עדיין לא איבדתי תקווה שזה עוד יקרה. לפעמים צריך להתמודד עם הפחד כדי לגלות מה עוד יש לעולם להציע.
קראתי את כל הבלוג בעקבות הכתבה בynet
ולצערי אני לא מבינה את התגובות המכנות את שולמית גיבורה או אמיצה. נכון, הסיפור עצוב, טרגי נורא ובשום אופן לא אשמת שולמית. אבל לא לעשות כלום, להשמיך לסבול ולספוג ולהסתכן ממש באובדן החיים זה לא בדיוק גבורה גדולה.
אני מאחלת לשולמית כל טוב, אבל אמיצה היא לא
שןלמית יקרה. עברתי בערך אותה התעללות הרבה יותר שנים. אני גרושה מזה כ10 שנים ועדיין פוחדת לבנות קשר חדש. לא אפרט הכל מפני שבשלב מסויים קבלתי החלטה לא לפעול יותר כקרבן, לא "להתרפק " על העוולות שנעשו לי ולא "להתפרנס" מהן. עברתי תהליך של גדילה מהעבר מחיקתו ומציאת החמלה והסליחה שבי, לאותה אישה שהייתי -שלא ידעה להיות אחרת. ועד כמה שזה יישמע מוזר סלחתי גם לאותו אדם אומלל שהתעלל -שגם הוא לא ידע אחרת. אני מציעה לך לתת מקום בבלוג שלך גם לריפוי , להתחזקות, לסליחה ולהפסיק לאט לאט להתפלש בכאב ובזכרונות העבר. נכון שיכול להיות שתפסידי את רחמיהן של אחיותייך הסובלות ואת קריאות ההתפעלות לאומץ שלך, אבל זאת הדרך היחידה לבנות לעצמך חיים . חיים מנותקים ממנו. כל עוד את שם הוא איתך.
מי כמוני יודעת שהסבל שלך אמיתי ומי כמוני יודעת שאפשר להתגבר עליו רק בלהרפות ולסלוח. את צעירה, חמה , רגישה ויש בך הרבה יותר מאשר להיות לוח זכרון לסבל שלך.
אני מקווה שלא פגעתי באף אחת.
לשמחתי עברו שנים רבות מאז ואני רחוקה מזה
מה שכן- זו טראומה שמקשה למצוא בן זוג מחדש..
היום אני לא מעלה בדעתי שגבר ירים עלי את קולו, ובכלל שמישהו יפגע בי פיזית או נפשית.
ניתן לצאת מזה, אם כי זה לא קל אך קשה שבעתים לחיות- לחיות? בגיהנום מעין זה.
what about non verbal emotional and mental violence???? it hurts just as much. and when it is done by one"s own mother it hurts the most. and when one"s own father joins in, either by delivering " messages" or by remaining silent, it hurts even more. and rape is not only physically. i am tempted to ask your sister to interview me so that i can finally tell my story…
Dear Agam, thanks for your thoughts. My sister would love to interview you. I think your story is shocking and must be heard. Have the courage to ask her. Yours Shulamit
hi shulamit, thanks for your response. i do think the most effective way to process abuse, and especially domestic abuse by TRUSTED adults- is by giving it public VOICE. since i come from a well-known family ( a fact which gave them, in their sick minds, the " justification" and ligitimation" to treat me and my siblings like lifeless objects.)i would have to stay anonymus for now. maybe not so much in future. we shall see. in any event, i want you and your sister to know that you are talking to a mature and responsible woman who has been through years of therapy and healing, gathered a lot of knowledge and insight into the deadly and deadening cycles of addiction, abuse and personality-disorders and have successfully made it crossing the bridge from victimhood to survivorship, also be helping others on their journey. how do i get hold of your sister? thanks again. agam
סיפור מהחיים מתרגמת וכותבת
סיפור מאוד עצוב אבל אני שמחה לשמוע שעזבת אותו, ואין דבר כזה מאוחר מידי כדי להתחיל חיים חדשים בכל גיל אפשר לעשות זאת. ומבטיחה לך שהחיים יפים והם שווים הכל.
שיהיה בהצלחה
קראתי את המאמר, הוא מצויין בעיניי.
חלק מהתגובות האחרונות כאן למאמרייך נראות נזעמות ואפילו תוקפות אותך.
בעיניי, זה בהחלט דוגמית של יחס אפשרי של אנשים לנושא כזה, שמפחיד אותם, והם חסרי ידע לגביו, ולכן תוקפים דווקא את הקורבן.
התגובות האלה יכולות ללמד אולי את כולנו עוד קצת על התופעה,
ולעזור עוד יותר להבין איך היא יכולה לקרות, ולמה, בהרבה מהמקרים, מאשימים בסוף יותר את הקורבן,
וזה מבלי להתעלם מהחלק בקורבן שאיפשר את ההתעללות.
קראתי הכל, כל מה שכתבת גם בבלוג שלך ואני חושבת שהבחור היה פשוט חולה נפש, ואני מתכוונת לזה לגמרי, מה שהיה לו זה סוג של סכיזופרניה- את חיית פשוטו עם חולה נפש. רע מגעיל אכזר מה שכולם יגידו נכון-אבל הבחור…פשוט סבל ממחלת נפש ובין היתר בגלל השתיקה שלך וכנראה גם של אחרים הוא לא אובחן ככזה. כל פסיכיאטר בר דעת שיקרא את כל הסיפור יידע גם להגיד לך איזה סוג של סכיזופרניה/פראנויה וכו" היה לו.
כואב……….. מאוד כואב. אני שם במקום שהיית . מחכה לנס.
אחות יקרה
אל תחכי לנס חוללי אותו
מצאי מי יעזור כולנו איתך
מי ששם מי שהיתה שם מי שמפחדת שתגיע לשם
תצלחי
את הנס א. את הנס, אף אחד לא יביא לך את הנס הזה, רק את. וזה גם לא ממש נס, זו הבנה פשוטה ובסיסית שאין צורך לבזבז את חייך על סבל, באת לכאן להרבה דברים ואנחנו כולנו מפסידים אותך לביזבוז הזמן והאנרגיה הזה, את יכולה להועיל לכל כך הרבה בעולם הזה, את כל כך חשובה. קחי את הרגליים ולכי, עכשיו, קחי את התיק שלך וצאי משם, פשוט שימי רגל אחת אחרי השניה וצאי. הכל יבוא אחר כך, אני מבטיחה לך, צאי עכשיו!!!
הי שלומית
אני אישה שחייתה עם בעל אלים במשך 10 שנים. יש לי 2 ילדים קטנים איתם ברחתי למקלט לנשים מוכות לפני כשלוש שנים.במקלט חייתי כחצי שנה שהייתה התקופה הכי קשה והכי טובה בחיי ונתנה לי תובנות רבות עלי ועל מה שקרה לי בחיי . עקב מצבו הנפשי של בעלי האלים לא יכולתי לחזור לגור בעיר בה נולדתי וגדלתי כל חיי ונאלצתי לעבור למקום מרוחק ,לבד , ללא משפחה או מכרים ולהתחיל מחדש את חיי. היום אני במקום אחר. אומנם עדיין לא גרושה וחופשיה כמו שהייתי רוצה.אבל גם לא חיה תחת טרור כוחני ואלים. אני מעריצה אותך על תעצומות הנפש והרצון לעזור לאחרות. אני מקווה שאחרי שאצליח לסדר קצת את חיי אוכל גם אני לתרום לאחרות. { הכי הייתי רוצה להתנדב במקלט ולעבוד עם נשים מוכות}.אני קוראת את מה שאת כותבת ובוכה. זה תמיד מזעזע אותי מחדש אעפ"י שאני מכירה את זה מקרוב כלכך. אני מחבקת אותך על כוחות ותעצומות הנפש. ומודה לך על האומץ.ישר כוח!!!
אודה לך אם תצרי איתי קשר
תודה
יש לי אח.שהוא אלים ופוגע.ואני גבר
קורבן לאלימות.שש תלונות למישטרה.וכלום.
המישטרה בהרצליה היא אפס.
אני מרגיש כמו אשה מוכה.האח הזה,
הוא חולה-נפש מסוכן שלא בולע כדורים.הפיתרון הנכון הוא–
רק בכוח !
להרביץ לאנשים אלימים!
יש בעיות בחיים שרק אקדח יפתור
אותן.
גם אני התחתנתי בגיל 20 עם בחור אנגלי שלא הפיל אותי לקרשים מהפעם הראשןנה שנפגשנו, אבל סיקרן אותי סיפור חייו. אמא שדחתה אותו משפחה שלא באה לבקר אותו בבית יתומים וכולי. שנים התחננתי בפניו שילך לטיפול פסיכולוגי וכלום. אלכוהול ושקרים, וקללות ומכות. 8 שנים הייתי איתו וספגתי כי תמיד היה לי הסבר לסיבה מאחורי האלימות, הזעם…שנה שעברה החלטתי שאני לא מוכנה לספוג יותר, ועזבתי. תהליך הגירושים היה ארוך וסוחט, אין יום שהוא לא היה בוכה מאיים ומנסה להתאבד…התראתיבפני משפחתו אבל הם לא עושים כלום בנידון. אני בכל מקרה כבר לא נשברתי. היום אני גרושה וחופשיה ומאושרת, אבל תמיד בפנים, מוכה ופוחדת לחזור על אותו דפוס, על לאהוב מישהו עד כדי איבוד האני שלי. אבל אני עדיין מאמינה באהבה ואני כ"כ רוצה ילדים ומשפחה. עדיין לא איבדתי תקווה שזה עוד יקרה. לפעמים צריך להתמודד עם הפחד כדי לגלות מה עוד יש לעולם להציע.
קראתי את כל הבלוג בעקבות הכתבה בynet
ולצערי אני לא מבינה את התגובות המכנות את שולמית גיבורה או אמיצה. נכון, הסיפור עצוב, טרגי נורא ובשום אופן לא אשמת שולמית. אבל לא לעשות כלום, להשמיך לסבול ולספוג ולהסתכן ממש באובדן החיים זה לא בדיוק גבורה גדולה.
אני מאחלת לשולמית כל טוב, אבל אמיצה היא לא
שןלמית יקרה. עברתי בערך אותה התעללות הרבה יותר שנים. אני גרושה מזה כ10 שנים ועדיין פוחדת לבנות קשר חדש. לא אפרט הכל מפני שבשלב מסויים קבלתי החלטה לא לפעול יותר כקרבן, לא "להתרפק " על העוולות שנעשו לי ולא "להתפרנס" מהן. עברתי תהליך של גדילה מהעבר מחיקתו ומציאת החמלה והסליחה שבי, לאותה אישה שהייתי -שלא ידעה להיות אחרת. ועד כמה שזה יישמע מוזר סלחתי גם לאותו אדם אומלל שהתעלל -שגם הוא לא ידע אחרת. אני מציעה לך לתת מקום בבלוג שלך גם לריפוי , להתחזקות, לסליחה ולהפסיק לאט לאט להתפלש בכאב ובזכרונות העבר. נכון שיכול להיות שתפסידי את רחמיהן של אחיותייך הסובלות ואת קריאות ההתפעלות לאומץ שלך, אבל זאת הדרך היחידה לבנות לעצמך חיים . חיים מנותקים ממנו. כל עוד את שם הוא איתך.
מי כמוני יודעת שהסבל שלך אמיתי ומי כמוני יודעת שאפשר להתגבר עליו רק בלהרפות ולסלוח. את צעירה, חמה , רגישה ויש בך הרבה יותר מאשר להיות לוח זכרון לסבל שלך.
אני מקווה שלא פגעתי באף אחת.
לשמחתי עברו שנים רבות מאז ואני רחוקה מזה
מה שכן- זו טראומה שמקשה למצוא בן זוג מחדש..
היום אני לא מעלה בדעתי שגבר ירים עלי את קולו, ובכלל שמישהו יפגע בי פיזית או נפשית.
ניתן לצאת מזה, אם כי זה לא קל אך קשה שבעתים לחיות- לחיות? בגיהנום מעין זה.
.
what about non verbal emotional and mental violence???? it hurts just as much. and when it is done by one"s own mother it hurts the most. and when one"s own father joins in, either by delivering " messages" or by remaining silent, it hurts even more. and rape is not only physically. i am tempted to ask your sister to interview me so that i can finally tell my story…
Dear Agam, thanks for your thoughts. My sister would love to interview you. I think your story is shocking and must be heard. Have the courage to ask her. Yours Shulamit
hi shulamit, thanks for your response. i do think the most effective way to process abuse, and especially domestic abuse by TRUSTED adults- is by giving it public VOICE. since i come from a well-known family ( a fact which gave them, in their sick minds, the " justification" and ligitimation" to treat me and my siblings like lifeless objects.)i would have to stay anonymus for now. maybe not so much in future. we shall see. in any event, i want you and your sister to know that you are talking to a mature and responsible woman who has been through years of therapy and healing, gathered a lot of knowledge and insight into the deadly and deadening cycles of addiction, abuse and personality-disorders and have successfully made it crossing the bridge from victimhood to survivorship, also be helping others on their journey. how do i get hold of your sister? thanks again. agam
Hi Agam
pleaASE WRITE TO YAEL MY SISTER. hER EMAIL isyael@gmail.com Toda Shulamit
toda. i just emailed her.
תודה שאינך שותקת את שהיה ואת השלכותיו על חייך.