מספרים בחשיכה סופר, עורך, סטודנט לפיזיקה
אחרי הכנסת אורחים קרירה עד עוינת במערב, הלפיד האולימפי חלף דרכנו ב-12.5 והשמחה הייתה רבה. בימים כתיקונים תושבי שיאמן לא מגלים סימנים של לאומנות או עניין רב באולימפיאדה. הציפייה לאולימפיאדה מורגשת כאן כמעט אך ורק בפרסומות של התאגידים הגדולים: הספורטאים המוכרים יותר מופיעים על פחיות של קוקה-קולה ומפרסמים הכל, מכרטיסי אשראי עד לתרופות מקומיות נגד עצירות.
אני מכור לאולימפיאדה. אני צופה בכל האירועים, בלי שום דרגה של סינון. במהלך האולימפיאדה של 2004 צפיתי במעל למאה שעות טלוויזיה. ראיתי הכל: את המרתון (הבריטית נשברה באמצע, תמהוני מוזר חטף את הברזילאי שהוביל כמעט עד הרגע האחרון); הליכה מהירה (הפולנים שולטים), קפיצות לבריכה מגבהים שונים (חשוב לזכור ליישר בהונות ברגע החדירה למים); התעמלות קרקע (סווטלנה חורקינה לנצח), כדורסל (האמריקאים חטפו על הראש); אפילו כדורגל, אבל לא יותר מכמה שניות.
כשאולימפיאדת 2004 נחתמה במפגן הראווה של המשלחת הסינית, משפחתי החליטה להתחיל לחסוף כסף לקראת האולימפיאדה בסין. קיווינו לחסוך מספיק כסף כדי לקנות כרטיסי טיסה ולהיכנס לפחות לכמה אירועים. מי, ב-2004, יכול היה לשער ששלוש שנים אחר-כך אני אפגוש ואתחתן עם נגה, ושבזכותה נגור בסין שנה שלמה? וצחוק הגורל – מי היה משער שנגור בסין שנה שלמה, אבל נעזוב אותה שבועיים לפני תחילת האולימפיאדה? אַיי יָא יַאִי, איי יא יאי.
אז גם השנה אני אצפה במשחקים האולימפיים בטלוויזיה כלשהי. אבל לפחות את הלפיד יצא לנו לראות, כמו שצריך, מוקפים באלפי סטודנטים סינים משולהבים. פירוט של האירוע המשמח נמצא בכתבה החדשה שמתפרסמת היום ב”מסע אחר”: ראינו את הלפיד האולימפי – מבט מסין.
לכל הכתבות הקודמות שהתפרסמו ב”מסע אחר” אפשר לגשת מהרשימה בקישור: מסע אחר: סין.
נ.ב. רק כשחזרנו הביתה מאוחר יותר קראנו ב-CNN שבזמן שחיכינו ללפיד על כביש החוף, התרחשה רעידת האדמה ההרסנית בסיצ’ואן.