בננות - בלוגים / / מאיזה צד אוחזים בשפה עכשיו?
מסתובבת לאט
  • ענת לוין

    כותבת. גם ב-www.anatut.wordpress.com

מאיזה צד אוחזים בשפה עכשיו?

 

אוּלַי:

הַשִּׁיר הוּא קִיר

מִלָּה הִיא מַסְמֵר

הַנֶּפֶשׁ פַּטִּישׁ

הוֹלֵם צִנּוֹרוֹת הַלֵּב

מִתְפּוֹצְצִים

 

אֲנִי קַבְּלָנִית כּוֹשֶׁלֶת.

הַבַּיִת רָחוֹק מִלַּעֲמֹד.

הַקּוֹנִים מִתְלוֹנְנִים:

תַּחֲזִירִי תַּ"כֶּסֶף.

 

אֲנִי בּוֹרַחַת לֶהָרִים

שֶׁמֵּאֲחוֹרֵי הַשָּׂפָה אוֹמְרִים

נוֹשֶׁבֶת שָׁם רוּחַ אַחֶרֶת

 

אֲבָל רוּחַ מְגַלָּה וְהָעֲנָנִים עוֹמְדִים

מְתוּחִים עִם נִשְׁקָם, כְּשֶׁתּוֹפְסִים אוֹתִי.

אֲנִי מוּבֶלֶת חֲזָרָה אֲזוּקָה

לְמִשְׁקֹלֶת נְיָר

 

גְּזַר הַדִּין הוּא תָּמִיד אֶחָד:

הַהוֹוֶה.

 

לְעִתִּים בִּשְׁעוֹת בֵּין הָעַרְבַּיִם

אֲנִי חָשָׁה עַצְמִי בּוֹדֵדָה מְאוֹד

כִּמְעַט עֲרִירִית

 

22 תגובות

  1. ברכות לרגל פתיחת הבלוג! השיר חכם ויפהפה, ומעורר געגועים לקרוא שוב בספרך הנפלא. בהצלחה! מגלית.

  2. ברוכה הבאה, ענת, ואם באזיקי השיר, מה טוב. מתאים ויפה.

  3. רונן אלטמן קידר

    ברוכה הבאה לבלוגייה!

    השיר יפהפה, בעיני שם כחיבור נהדר בין שפה יומיומית ("של היום") לאמירה מעניינת על שירה ועל ההווה.

  4. "גְּזַר הַדִּין הוּא תָּמִיד אֶחָד:
    הַהוֹוֶה"

    מקסים

  5. ענת יקירה
    אט ואט נסתובבה יחדיו
    ונגיע

  6. תמיד כיף לקרוא שירה טובה ולגלות משוררים טובים כאן בבלוג. את בהחלט אחת מהם. שיר שמדבר בתבונה מיוחדת על אמנות השירה ועלינו.

    • תודה איריס. הנושא של בדידות המשורר בתוך השירה וגם מחוצה לה, בעולם, מעסיק אותי מאוד.

  7. כמה יפה. ברוכה הבאה.

  8. שיר יפיפה.
    אני מעיזה להציע: לסיים אותו בית אחד קודם, בהווה. (חוצפה שכזו מצדי, בחיי…)

    תודה לך.

    • תודה. אני מבינה את ההצעה שלך ויש בה מן ההגיון אבל, לדעתי, הבית האחרון מסמל מעין "גלישה" מהעולם הציורי של השיר לתוך המציאות, מן הדוברת של השיר אל המשוררת שכתבה אותו, נדמה לי שזה מעניין יותר.

      וגם – לא יכולתי לסיים כתליינית ב"הווה", זהו סיום נוקשה מידיי עבורי, לכן הסיום הרך, המלנכולי יותר.

      לא יודעת אם הצלחתי להסביר עצמי, אני מתקשה להסביר מחוץ לשיר את הצעדים שצעדתי בתוכו. ובהקשר הזה –
      סיימתי אתמול בלילה את "מלאכת השיר" של בורחס שתורגם לאחרונה בהוצאת בבל.מומלץ כל כך. בורחס מצטט שם מתוך "וידויים" של אוגוסטינוס "מהו איפה הזמן? אם אין אני נשאל, אני יודע; אם אני רוצה להסביר לשואל, אינני יודע". בורחס כותב כי כך הוא חש לגבי שירה ואני מסכימה איתו לחלוטין. זה, אולי, מה שניסיתי לומר.

      שוב תודה בואי שוב

  9. ענת יקרה, איזה שיר! ואני לא ידעתי. הלב כואב ומתפעל. שלך, יוסי חבר של נ. והמון הצלחה, כמובן!!!

  10. לוקחת את הספר שלך איתי ובכל פעם שיש אתנחתא אני פותחת לקרוא שיר ולהתענג עליו כמו על שלוק משקה חריף רב טעמים. כזה שלוקחים ממנו שלוק קטן והוא מציף. אבל כאן יש כמובן הבדל כי כל שלוק מן הספר שלך מציע טעם אחר ואפילו שכבר לקחתי את אותו שלוק אני רוצה שוב. ענת, כל כך נהניתי בערב לכבוד הספר
    ומהספר עצמו. הרבה אני חושבת על עניין הפנאי של אמנים מכל התחומים ליצור. הפנאי שלי לצייר, הפנאי של אמנים לכתוב ולפרט את העולם ולהמציא אותו מחדש דרך הצירופים והדימויים והמטפורות וכל הצורות של היצירה. הפנאי הזה שאולי לשלושת רבעי עולם אין אותו אפילו לא בחלומות. השירה שהיום אני מסוגלת לקרוא היא שירה שמדברת על השבר בכל הדרכים. שירה שאיננה שבעה, שאין לה פנאי למכאובים קטנים. כנ"ל גם לגבי ציור, מוסיקה וכל אמנות. הספר שלך סודק את הקיום, משבר את הלינאר מעקל את הדרך ונוגע תוך כדי כך במקומות שהרבה אנשים יכולים לחוש, באשר הם.

  11. בזכות הקישור של עדי עסיס הגעתי לכאן. יפה מאד השיר. אהבתי!

  12. עודד פלד [מגיב]

    יפהפה, ענת

השאר תגובה

כתובת המייל שלך לא תפורסם באתר. שדות חובה מסומנים ב *

*


*

© כל הזכויות שמורות לענת לוין