שֶׁפֶךְ הַיָּם חָזָק בְּאָזְנַי
נִשְׁפַּךְ אֶל צַעֲקַת חֲתוּלִים מסוּיֶטֶת
מִלְחֶמֶת הִשָּׂרְדוּת בַּחֲצַר בֵּיתִי בֵּין שְׁנֵי נְמֵרִים מוּסְוִים
אַף אֲנִי, מוּסְוֵית,
תופּים זָרִים הוֹלְמִים בְּאָזְנַי,
לֹא יָדַעְתִּי מֶה הָיָה לִי
רָחַקְתִּי עַד כְּדֵי שִׁכְחָה
לֹא יָדַע אִישׁ אוֹתִי לֹא יָדַעְתִּי אֲנִי אֶת עַצְמִי
יוֹנִים מְפַרְפְּרוֹת כְּנָפַיִם חֲזָקוֹת בְּצַמֶּרֶת רָאשִׁי
מְטִילוֹת בי חִרְיוֹנֵי אֵימָתָן
אֲנִי דּוֹרֶכֶת בָּהֶם כְּמוֹ לֹא הָיוּ
כְּמוֹ לֹא הָיִיתִי
כְּמוֹ אֵינֶנִּי כָּעֵת.
הַהַכָּרָה הוֹלֶכֶת וּמִתְרַחֶקֶת מִמֶּנִּי נִשְׁפֶּכֶת לַים,
לֹא כָּךְ אֲנִי טוֹעֶנֶת כְּנֶגְדָּהּ לֹא כָּךְ הִיא צוֹוַחַת בְּאָזְנַי
תופִּים תופִּים וַאֲנִי
רוֹקַחַת לְעַצְמִי עוֹד מְנַת שִׁכְחָה ליוֹם אחד
וְדַי.
בְּשֶׁפֶךְ הַיָּם מְצִיצָה לְאָחוֹר
נִמְרֵי הַזְּמַן מִתְכַּתְּשִׁים, שׂוֹרְטִים אֶת הַצְּוָחָה הַמִּתְקָרֶבֶת,
דּוֹלְקִים בָּעֵץ הַמִּתְנַשֵּׂא
וּמַרְקִיב בְּתוֹכִי.
היי קרן
השיר עשוי מהרבה שכבות כמו צייר שמורך שוב ושוב כדי לעבות ולהעמיק את התחושה
זה הכח של השיר
עבר אלי.
להתראות טובה
זה נפלא טובה איך אפשר לומר משהו שלקוח מעולם אחר לגמרי כמו ציור והוא יהיה רלוונטי ומדויק למילה
תודה על הדימוי וההתבוננות
קרן
שיר חזק, מעביר את הכאב שוב ושוב בדמויים שונים, ונראה לי שהשורות האחרונות מבטאות בתמציתיות את הבחישה הפנימית עד תום.
נִמְרֵי הַזְּמַן מִתְכַּתְּשִׁים, שׂוֹרְטִים אֶת הַצְּוָחָה הַמִּתְקָרֶבֶת,
דּוֹלְקִים בָּעֵץ הַמִּתְנַשֵּׂא
וּמַרְקִיב בְּתוֹכִי.
תודה לך אורה
ומתי יהיה סוף לבחישות הפנימיות?
אני חושבת שיש דברים שאין להם סוף רק בסוף.
ובכל זאת נוהגים וחולמים כאילו יהיה להם סוף
כן, כמו קפיצה מעל משוכות, ושוב בסיבוב מחכה לנו עוד אחת, והרי המתח הזה יוצר בנו את היצירה, מצד אחד, מצד שני כדאי לותר, להרפות מעצמנו את… כדי סוף סוף לחיות בלי שליטה, יאלה, יהיה מה שיהיה, וגמזו לטובה..
הי אורה
אם הייתי יכולה לכתוב כמו מתוך תרגול פלדנקרייז, המשוכות נהיות מיותרות, המתח נרפה, ורק מלים קלות נוזלות לדף, אבל כמו שאמרת,"הרי המתח הזה יוצר בנו את היצירה"…
אני קורא את שירייך, קרן, משתאה, מתכווץ בכסאי מעת לעת ולא מצליח להבין אם הדבר הזה שמתייסר בתוכך אמיתי או שזו מיסטיפיקציה של המנלכוליה. אנא הביני, את כה יפה וכה חכמה שלא בא לי לחמול אותך, אלא, בפשטות, לגלגל אתך שיחה ולהביט בך לא בתיווך השיר. אולי.