יניב ברנר
אסתי. היא הייתה החברה שלי בכיתה א". או בעצם, היא לא הייתה החברה שלי בכיתה א". היא הייתה זו שגרמה לי להיות התלמיד הכי גרוע בחשבון בכיתה א". כששמה עולה על שפתיי, בטני מתהפכת. אגרוף-ברזל ניתך בפרצופי. פעם היה לי פרצוף שוחק, צוהל. וסנדלים. בקיץ, הייתי רץ אחריה מבית הספר עד הבית שלה ברחוב גליס. רץ אחרי נשיקותיה, אחרי ידיה השרביטיות אשר הפריחו נשיקות כוזבות – איך שיקרה אותי! אותן ידיים שהיטיבו לנגן בכינור. ידיים רוטטות. אולי לא ידעה לנגן בכינור. אבל מי הקשיב. אסתי. ידיים רוטטות. שפתיים מתוקות כמו ריבת חלב. כאשר הייתה רצה ממני ושמלתה הייתה מתנופפת, רגליה נראו כמו שני ברבורים. איזה ילדה.
בכל יום בשיעור טבע הייתה מענה אותי. בכל יום בשיעור חשבון הייתה מענה אותי. בכל יום בשיעור מוזיקה הייתה מענה אותי.
ולמורה בשיעור מוזיקה קראו אהובה והיא מתה מסרטן. אבל אסתי, היא הייתה החברה שלי בכיתה א". או בעצם היא לא הייתה החברה שלי בכיתה א".
ואיך הייתה מנגנת בכינור. הייתם צריכים לראות אותה. אבל כבר לא תראו. וכמה אביה, הרופא, המכובד, היה גאה בה. גם אני הייתי גאה בה, אילו הייתי אביה. עומדת זקורה כמו גבעול של חלום. שיערה מתנוסס כמו זר-ניצחון. ופניה הנעוות עם כל צליל עם כל תו. דו. אסתי. רה. אסתי. מי? אסתי. פה. אסתי. סול. אסתי. לה. אסתי. סי. אסתי. סי. סי. אסתי. ואחר כך מחיאות הכפיים. והקידה. וגם אני, קד, בליבי, אחריה. אליה. אסתי. קידה מיופחת. קונצ"רטו בדו מאז"ור ללב האומלל. אסתי. היא לא הייתה חברה שלי בכיתה א". גם לא בכיתה ב".
"רגליים כמו ברבורים"?
ממש יפה ומתוק.
איזו אהבה נכזבת רצינית של כיתה א"…
תודה שירי
אהבה מוסיקלית. נהניתי וממש ערכתי ניתוח פסיכולוגי לקשר בין אהובה שמתה מסרטן והתמודדותו של ילד דרך התאהבותו באהובה שלו שמנגנת.
זוכרת, שפעם אחת קפץ לי הדופק בכיתה ז" ,כשברוך החתיך הכיתתי עם הפוני על העין אמר, שיש לי כתב הכי יפה בכיתה, ופעם שניה בכיתה ט", כשאלדד, הילד הכי החזק בבלוק ערך עימי תחרות הורדת ידיים ,ועיקם לי את היד עד שהתקרב כך, שיכולתי לחוש את הדופק שלו נוגע בשלי. לי, לא הייתה אסתי בכיתה א ,וגם לא מורה אהובה בשום כיתה, לכן כיף לי לקרוא סיפורים מעולם לא מוכר.
סיגל אני מזהה פוטנציאל לפוסטים על ברוך ואלדד. אז למה אין לך בלוג ומתי נזכה לשמוע את כל הפרטים על ברוך ואלדד סיגל תעשי טובה
ואוו יניב, כל מרגש, מרגישים את הלב , הו פינקס הקטן… היה או לא היה, לֵילו היה לֵילה לילה היה לא לו
אורה יקרה, תודה!
איזה פוסטים איזה? יש לי זיכרון בגודל של שורה. והבלוג שלי? אי שם זנוח בקרקעיות הרשת, לכאן אני הגעתי בלי קישור ,ומי יודע, אולי יום אחד תגיע גם אתה. (לבלוג שלי).
תודה סיגל (יש שתי סיגל כאן?) אגב, לא אני כתבתי את התגובה בעילום שם. לא יודע מי הלץ
נו טוב, לא שמתי לב שהתגובה לא שלך. בכל מקרה עניתי ברצינות לשאלה שנראתה לי רצינית .
ולשאלתך לגבי הסיגליות, אז אני סיגל שכותבת עם שלוש נקודות …(נעים מאוד),והסיגל מהבלוג היא סיגל בן יאיר.
קטע נהדר. כתוב יפה לרגש. נראה לי שמחכה לך עתיד גדול בספרות. בילדות התאהבו בילדותם אדגר אלן פו, דנטה,
פטררקה ואוגוסטינוס שבעקבות נטייתו לילדות אפילו התחתן עם ילדה בת 12.
מוטי, לשמוע את זה ממך, ממשורר גדול כמוך – איזה כייף, שימחת אותי מאוד
הו, יניב. ידענו שאתה חד עין. לא ידענו שאתה גם רגיש.
ההפסד של אסתי.
תודה שחר-מריו, תגובותיך גם הן סוג של אמנות
יניב, איזו אהבה גדולה, רגישה תמימה ואמינה, שובר את הלב.
לפני כמה ימים סיפר לי מישהו על אהבת ילדות כזו. ושיד הגורל הפגישה ביניהם אחרי כמעט 40 שנים.
ומפח הנפש היה כה גדול, מה זו "האסתי" שהייתי מאוהב בה בכיתה א"?
תודה משה, תמיד נעים לקרוא את תגובותיך ואת הכיוונים הלא צפויים שאתה לוקח
אסתי הבת זונה! חכי חכי נתפוס אותך!
"גבעול של חלום"… והסיום. מקסים ממש ונוגע ללב. מזכיר את "פרח נתתי לנורית…והיא הלכה לה לשחק עם ילד אחר…"ילדותנו מלאה אכזבות כאלה. ובגרותנו?
תודה אסתי, מדובר באכזבה מאוד נעימה [עכשיו]
נפלאאאאאאאאאאא
קונצ"רטו לתשוקה בלה לה לה.
אחרי כמה כאלה נאלצים בתוגה
ללמוד לאהוב כאלה שגם טובים ונחמדים אלינו, ולא רק ברבוריים וצחורים לעצמם.
שיהא הקונצ"רטו הבא שיר הלל לך.
במי מי מי ?
באמאשלי שאני המהמם.
תודה רונית, הצחקת
מצוין. מצמרר. מקסים. מושלם. תמשיך.
תודה!