יניב ברנר

*   כְּשֶׁאַתְּ מְקַנַּחַת אֶת הָאַף, אֲנִי יוֹדֵעַ.   *   יֵשׁ לָךְ רֵיחַ שֶׁל מַסְטִיק. וְלִי יֵשׁ לֵב מֵחַרְדָּל. וְהָעֵצִים יִרְצְחוּ אוֹתִי יוֹם אֶחָד בַּחֲבָטָת-גַּב-יָד אַגַבִית.  

*   וְאוֹמֵר אַרִיסְטוֹ שֶהָאֹשֶר הוּא דְּבַר-מָה מֻשְלָם וּמַסְפִּיק לְעַצְמוֹ, וְהוּא הַתַכְלִית שֶׁכָּל מַעֲשֵׂינוּ מְכֻוָּנִים אֵלֶיהָ.   וְכָעֵת, יַקִירָתִי, מַה נּוֹתָר לִי לַעֲשׂוֹת?                         *פורסם לראשונה בעיתון 77