אמיר אור
  • אמיר אור

    אמיר אור נולד וגדל בתל אביב, דור שלישי בארץ. פרסם אחד עשר ספרי שירה בעברית, האחרונים שבהם "משא המשוגע" (קשב 2012), "שלל – שירים נבחרים 2013-1977" (הקיבוץ המאוחד 2013) ו"כנפיים" (הקיבוץ המאוחד 2015) שיריו תורגמו ליותר מארבעים שפות, ופורסמו בכתבי עת ובעשרים ספרים באירופה, אסיה ואמריקה. בנוסף פרסם את האפוס הבדיוני "שיר טאהירה" (חרגול 2001), והרומן החדש שלו, "הממלכה", ייצא השנה בהוצאת הקיבוץ המאוחד. אור תרגם מאנגלית, יוונית עתיקה ושפות אחרות, ובין ספרי תרגומיו "הבשורה על פי תומא" (כרמל 1993), "תשוקה מתירת איברים – אנתולוגיה לשירה ארוטית יוונית" (ביתן /המפעל לתרגומי מופת 1995) ו"סיפורים מן המהבהארטה" (עם עובד 1997) כן פרסם רשימות ומאמרים רבים בעיתונות ובכתבי העת בנושאי שירה, חברה, היסטוריה, קלאסיקה ודתות. על שירתו זכה בין השאר בפרס ברנשטיין מטעם התאחדות המו"לים (1993), מילגת פולברייט ליוצרים (1994), פרס ראש הממשלה (1996), ספר הכבוד של הפְּלֶיאדות (סטרוגה 2001), פרס אאוּנֶמי לשירה (טטובו 2010), פרס שירת היין מטעם פסטיבל השירה הבינלאומי של סטרוּגה (2013) ופרס הספרות הבינלאומי ע"ש סטפן מיטרוב ליובישה (בּוּדוה 2014). כן זכה בחברויות כבוד של אוניברסיטת איווה, בית היינריך בל אירלנד, ליטרַרישֶה קולוקוִויוּם ברלין, המרכז ללימודים יהודים ועבריים באוקספורד ועוד. על תרגומיו מן השירה הקלסית היוונית זכה בפרס שר התרבות. אור ייסד את בית הספר לשירה הליקון, ופיתח מתודיקה ייחודית ללימודי כתיבה יוצרת, בה לימד גם באוניברסיטת באר שבע, באוניברסיטת תל אביב ובבית הסופר. אור הוא חבר מייסד של התאחדות תוכניות הכתיבה האירופית EACWP ולימד קורסים לכותבים ולמורים באוניברסיטאות ובבתי ספר לשירה באנגליה, אוסטריה, ארה"ב ויפן. ב-1990 ייסד את עמותת הליקון לקידום השירה בישראל והגה את מפעלותיה – כתב העת, הוצאת הספרים, ביה"ס לשירה ופסטיבל השירה הבינלאומי. הוא שימש כעורך כתב העת הליקון, כעורך ספרי השירה של ההוצאה, וכמנהל האמנותי של פסטיבל "שער". אור הוא עורך סדרת השירה "כתוב" והעורך הארצי לכתבי העת הבינלאומיים "אטלס" ו"בְּלֶסוק". הוא חבר מייסד של תנועת השירה העולמיWPM , ומכהן כמתאם האזורי של "משוררים למען השלום" שליד האו"ם.

אני מביט מעיני הקופים

      אֲנִי מַבִּיט מֵעֵינֵי הַקּוֹפִים     אֲנִי מַבִּיט מֵעֵינֵי הַקּוֹפִים הַמְשַׂחֲקִים בְּגֻלְגָּלְתִּי בֵּין הַשְׁרָכִים; אֲנִי נִשָּׂא בְּכַנְפֵי הַנֶּשֶר בְּעוּפוֹ כִּי בָּאוּ מֵעַי בְּמֵעָיו; בְּחֵיק הָאֲדָמָה אֲנִי זוֹחֵל עִם הַתּוֹלָעִים שֶׁאָכְלוּ אֶת עֵינַי מֵאֲרֻבּוֹתֵיהֶן; אֲנִי יָרֹק וְצוֹמֵחַ בָּעֵשֶׂב שֶׁדֻשַּׁן בִּבְשִָׂרִי הַנִּרְקָב.   גּוּף אֱלֹהִי שֶׁלִי, מַה גָּדַלְתָּ מֵאָז!   מתוך "אני מביט מעיני הקופים", 1987   

קרא עוד »

גם אני לא הרחקתי ללכת

  אֶפִּיטָף   נְטֵה מִן הַדֶּרֶךְ, אַתָּה הַהֵלֶךְ, שֵׁב בֵּין עֲצֵי הַתּוּת וְהַגֶּפֶן. בֵּין מַיִם וָצֵל וְלֹבֶן הָאֶבֶן פֹּה שׁוֹכֵב אֲנִי, נַעַר וּמֶלֶךְ.   פָּנַי שַׁיִשׁ קַר. יָדַי, רַגְלַי. אֲנִי לָבוּשׁ בִּשְׁרָכִים וְשַׁלֶּכֶת. גַּם אֲנִי לֹא הִרְחַקְתִּי לָלֶכֶת, גַּם אֲנִי הָיִיתִי חַי.   נְטֵה מִן הַדֶּרֶךְ, אַתָּה הַהֵלֶךְ, רַטֵּשׁ תּוּתֵי בָּר עַל פָּנַי.   מתוך "פדיון המת", עם עובד 1994

קרא עוד »

חברים באים, ציפורים שרות, יזמזם לו העולם

      נְגוֹיֶן טְרַאי מַחֲרֵשָׁה וּמַעְדֵּר   מַחֲרֵשָׁה וּמַעְדֵּר, זֶה הַכֹּל. שׁוּרָה שֶׁל חַרְצִיּוֹת וְסַחְלָבִים, מָקוֹם לִשְׁתֹּל בּוֹ קִטְנִיּוֹת: זֶה כָּל מַה שֶּׁנָּחוּץ לִי. חֲבֵרִים בָּאִים, צִפֳּרִים שָׁרוֹת, גַּלֵּי פְּרָחִים נָעִים: בָּרוּךְ הַבָּא! הַיָּרֵחַ הוֹלֵךְ אִתִּי כְּשֶׁאֲנִי מֵבִיא מַיִם לַתֵּה. פוּ-יִי הַזָּקֵן נִשְׁאַר טָהוֹר וּמְאֻשָּׁר, יֶן-צוּ נִשְׁאַר עָנִי – וְשָׂמֵחַ בְּחֶלְקוֹ. יְזַמְזֵם לוֹ הָעוֹלָם, אֵין לִי צֹרֶךְ בְּשֶׁבַח, אֲנִי ...

קרא עוד »

המשחק המקדים: כוריאוגרפיה של שפת אהבה

         המשחק המקדים:  כוריאוגרפיה של שפת אהבה   שפת האהבה היא לא פעם משחק שאינו נופל בפראותו ממשחק מקדים של חתולים או נמרים. בני אדם מסוגלים להסגיר רק מעט בדיבור, אבל הסוואת המלים עדיין אינה הסוואת הכּוונה. בדרך כלל הם מכַסים על טפח של כּוונה בּבחירת המלים, אבל חושפים ממנה טפחיים בנעימת הקול.  אפשר לומר "אני אוהב אותך" גם במלים ...

קרא עוד »

קרישנה וראדהה עושים אהבה

        כמו למעלה ככה גם למטה   בתרבויות הגבוהות של העולם הפגאני לא הופרדו ה"רוחני" מה"הארצי", אלא נתפסו כשלמוּת אחת. האלוהות לא היתה חסרת תשוקה. להפך – הדינמיקה הקוסמית כולה היא חתונת קודש שבה מתאחדים כוחותיו של הקוסמוס ומַפרים זה את זה. באפוסים של התרבויות האלה אלים כמו זאוס והֶרה, אִינַנה ודוּמוּזי או איסיס ואוסיריס מתוארים בחיבור ...

קרא עוד »

ליד המקדש

  לְיַד הַמִּקְדָּשׁ   לְיַד הַמִּקְדָּשׁ / אַסַד מְקַבֵּץ לֶחֶם / עַבְּדְאַלְלָה – כֶּסֶף. בְּסָמוּךְ / בֵּין דּוּכְנֵי הַקְּמֵעוֹת וְהַקְּטֹרֶת / מוּסְטָפָה מְקַבֵּץ כּוֹכָבִים / עִיסָא מְקַבֵּץ אַהֲבָה / מוֹשִׁיטִים קַעֲרוֹת נְדָבָה פְּעוּרוֹת / אֶל כָּל עוֹבֵר וָשָׁב. מַנְסוּר מְקַבֵּץ אֱמֶת / גַ'לָאל מְקַבֵּץ חֹפֶשׁ / עוֹמַר – חַיִּים.   וְהוּא? / הוּא מְקַבֵּץ לֹא-כְלוּם / אֲבָל אִישׁ לֹא נוֹתֵן לוֹ ...

קרא עוד »

שיר הערס (זמר בשיא מז'ור)

        לפחות ארבע זונות שונות הסתובבו השבוע חופשי בפוסטים של איציק, תמר (2) ואביטל  כרחלות ללא רועה.  לפני שחס וחלילה יילכו לאיבוד או משהו, אני ממהר ומביא ערס מוסמך שיעשה קצת סדר בעניינים.   ואיך עושה הערס סדר בעניינים?  – אמנות מתוחכמת ומורכבת שיקְצר כאן המצע מלגוללה כולה, ובכל זאת פטור בלא כלום אי אפשר.  כדוגמית אסתפק ...

קרא עוד »

עונג, עונג, עונג גדול!

     א.ק. רָמָנוּג'אן מאנגלית: אמיר אור עֹנֶג   נָזִיר גַ'יְנִי עָרֹם1 מְאֻכַּל קַדַּחַת- אָבִיב, אוֹנֵי   נְזִירוּת אֲרֻכָּה חוֹשֵׁק יוֹתֵר מֵאֵי פַּעַם בַּצַּחֲנָה, בַּמַּרְאֶה   שֶׁל נִצַּן מַנְגוֹ, עַכְשָׁו קָפוּץ, עַכְשָׁו   מִשְׁתַּחְרֵר לְעַלְעַל, אַבְקָן וּפַרְפַּר, פִּיּוֹתָיו, כֻּלָּם,   צְמֵאִים לְשָׁד, עַכּוּז, רֵיחוֹת אֶצְבַּע, שֵׂעָר אָרֹךְ, שֵׂעָר קָצָר,   לֵחַ מְקוֹמוֹת שֶׁאֵין בָּהֶם יֹבֶשׁ,   עוֹר מְגֹרֶה וְלוּ בְּשׁוֹטִים, ...

קרא עוד »

אלמוות

  אַלְמָוֶת   שְׁלֹשָה טַבָּחִים טָרְחוּ בְּנִקּוּי הַקְּרָבַיִם, תּוֹחֲבִים בָּהֶם חֲסִילוֹנִים וּפִטְרִיּוֹת. זֶה לָקַח שְׁנֵי חֶלְמוֹנִים, בַּקְבּוּק יַיִן לָבָן יָבֵשׁ, עֶשְׂרִים שִׁנֵּי שׁוּם, מֶלַח, פִּלְפֵּל, עִשְׂבֵי תִּבּוּל, 500 גְּרַם חֶמְאָה, וְלַמְרוֹת הַמַּתְכּוֹן הַמְדֻיָּק שֶׁהִשְׁאִיר – גַּם לֹא מְעַט כִּשְׁרוֹן וְאִלְתּוּר. שָׁלֹש שָׁעוֹת בַּתַּנּוּר, מַפָּה לְבָנָה, נֵרוֹת אֲדֻמִּים, סַלָּט יָרֹק, שַׁמְפַּנְיָה. מַה יֵּשׁ לוֹמַר? הוּא הִתִּיר אֶת הַלָּשוֹן וְאָסַר עַל הַהֶסְפֵּד. ...

קרא עוד »

האם התלמידים של ישו אכלו אותו? (לשבוע ישו)

      האם התלמידים של ישו אכלו אותו?     בסעודה האחרונה ישוע אומר לתלמידיו, "שְתוּ מן היין, זהו דמי. אִכלוּ מן הלחם, זהו בשרי".  איך זה שהמורה מצווה על התלמידים לאכול אותו? ואיך מקיימים את המצווה הקניבלית הזאת? בקריאה אלגורית הבשר והדם מייצגים את ההוויה והמהות: ישוע אומר, אני אהיה מזון לרוחכם, משקה לצמאונה. אולם צריך לשים לב ...

קרא עוד »

© כל הזכויות שמורות לאמיר אור