רוגז, רוגז, רוגז,
שרוי חתול ברוגז,
ברו-רו-רוגז על חבר,
על חתלתול אפור אחר.
על בים, על בם, על בים בולם,
ברו-רו-רוגז על כולם.
והוא רוגז והוא כועס
ולא ירצה להתפייס
ולא אכל ולא שתה
ולא טטי ולא טטה…
ורק שרוי ברוגז,
רוגז, רוגז, רוגז.
מרים ילן שטקליס
"תביא את ספר הרוגז של תא מרבותא," פקדה תנינה על קורקבן, והוא התעגל לעיגול קטן-קטן, אבל תנינה אמרה בחוסר סבלנות, "מה אתה עושה את עצמך לא פה, גם עם הראש בתוך הזנב אני רואה אותך, נו לך כבר." קןרקבן קם והתמתח ונאנח כשהלך אל המדף. ספר הרוגז בעצם היה מַחברת שהמכשף הגדול תא מרבותא, אביה של תנינה, נהג לכתוב בה דברים שהרגיזו אותו, ותנינה ירשה ממנו את המחברת והמשיכה במנהג הזה. כשקראה במחברת היו לחייה מאדימות, היא הייתה מתנשפת בקול רם, וכשהייתה מתחילה למלמל לעצמה, קורקבן היה תופס מחסה.
הפעם, כשרק פקדה על הספר "היפתח וספר לי עכשיו/ על רוגזות ועלבונות האב", ועוד לא הספיקה להתעצבן ממש, הרהיב קורקבן עוז ושאל, "למה לך בעצם לקרוא על רוגז ישן, אם את מתרגזת עכשיו על משהו – אז את מתרגזת," ולנוכח מבטה הרושף של תנינה גמגם קצת, אבל המשיך, "ואם… אין משהו מרגיז אז… לא צריך להתרגז."
"קורקבן, תרשום תזכורתנינה: לכתוב בספר הרוגז על שאלות טיפשיות של חתולים. חתולתגובה שכמוך, להיות תלויה ככה בחסדי הנסיבות, להתרגז או לא להתרגז רק בגלל משהו שקורה? זה אולי מתאים לרוגלים, לא למכשפות קוסמות." ותנינה התחילה לקרוא בספר הרוגז מההתחלה כי נקטע לה חוט הריכוז, וקורקבן בינתיים רשם לה תזכורתנינה נוספת על המקרר: הלכתי לטייל ביי קורקבן. גם חתולים לא צריכים להיות תלויים בחסדי נסיבותנינה.
למי שלא מכיר: תנינה, קורקבן ותא מרבותא הם דמויות מסיפורי ילדים גאוניים של נורית זרחי, וגם אני משחקת אתם לפעמים.
לי עברון-ועקנין: לדבר את האהבה הטובה – שירים וסיפורים משוררת, אוהבת אנשים ומילים
היי לי
אוהבת את הקצב…
להתראות טובה
תודה טובה 🙂
לי, ספרים גאוניים ללא ספק (לגמרי למבוגרים) ואזלו מן השוק למרבית היגון!
אל דאגה, בקרוב יצאו מחדש (אתן יותר פרטים כשיהיה מועד מדויק).
אבל למה את לא אומרת שיש תנינה חדש?
הנה גילית!
LOLLLLLLLLLLLLLLLLLLLLLLLLLLL
אני מתה על זה.
מחזיקה לך אצבעות, ואם את מוציאה, אני קונה הראשונה.
זה כל כך ההיפך מבודהיזם, שזה כמעט דומה.
רונית, מה הייתי עושה בלעדייך!
והמון תודה, אבל לא אני מוציאה ספר, התכוונתי לסיפורים של זרחי עצמה.
ואמירה נהדרת על הבודהיזם! LOL
אני לא מכירה בכלל את הספורים האלה של נורית זרחי… אבל מעריכה מאד את החתול הנבון (כבר אמרת לי פעם בתגובה לתגובה שהוא המבוגר האחראי בבית – כמה נכון), וגם את התעגלותו לעיגול קטן קטן, לא-רואה-אך-נראה.
רק תא מרבותא הפתיע אותי קצת – הייתי מצפה שזה יהיה שם של אשה. לנורית זרחי פתרונים.
השיר של מרים ילן שטקליס נהדר – לפחות אותה ואת שיריה אני מכירה… 🙂
תא מרבותא (או שמא מרבוטא) זאת אות בערבית… :))
תודה עדה. 🙂
לא רק ש"תא מרבוטה" (כך) הוא שם של אות בערבית שבו המלה "מרבוטה" היא בנטיית נקבה ("ת" קשורה"), האות הזאת גם מזוהה יותר מכל עם סיומת הנקבה בשמות עצם ותואר. לכן ציפיתי פה למכשפה, ולא למכשף.
אבל בעצם הרי זה לא חשוב בעולם הדמיון. יכול להיות גם מכשף, מה גם שזרחי שינתה לא" בסוף, עם נופך ארמי מאיים במקצת. נחמד מאד. 🙂
את יודעת ערבית, איזה יופי!
אולי באמצעות הסיומת הנשית הצליח תא מרבותא להוליד את עוגלה חרוצה, תנינה, גול וית, שמעולם לא הוזכר שהייתה להן איזשהי אמא…
🙂
עכשיו הזכרת עוד דמויות וחלקים מהעלילה שאני לא מכירה.
אני אצטרך פעם לשבת ולקרוא את זה, כי זה נשמע ממש חמוד. אבל לעת עתה, רוב הערכתי שמורה (עדיין) לקורקבן בעל היגיון הברזל. חתול כלבבי. 🙂
נדמה לי שאצלי קורקבן קיבל את הנופך הזה של המאוזן והרציונלי. אצל זרחי הוא בעיקר מסכן…
אם כך, קבלי כוכבית! זו תוספת חכמה ומשעשעת לאופיו החתולי. 🙂
תודה עדה!
איזה כיף שפרסמת עוד סיפור תנינה. הם הכי מהנים ומענגים בעולם!
אז את מוציאה את זה כספר??? איזה יופי!
חשבתי שהוא קטע לה את חוט הריגוז.
נורית זרחי מכשפת מלים, ופושת את הלב.
התכוונת תופסת? וכן, היא מכשפה מוצלחת ביותר.
כן, תופסת אצ הלב במקומות הקשים שלו והמעופפים שלו.
נכון!
חוט הריגוז זה גדול! ולא, אני לא מוציאה, התכוונתי לנורית זרחי…
אז אולי תתעודדי מהמעריצים ותחליטי שהגיע הזמן להרחיב את מעגל הקוראים?
אני מעודדת מאוד… אני אנסה לשלוח לך מייל דרך הבלוג שלך כדי לפרט עוד.
תודה אליענוש!