לי עברון-ועקנין: לדבר את האהבה הטובה – שירים וסיפורים משוררת, אוהבת אנשים ומילים
ישבנו במקום ירושלמי מאוד, עם חלונות ירושלמיים ואבנים ירושלמיות, והיה חורף ואכלנו מרק וטורי איימוס התנגנה ברקע, והתרגשנו ששתינו אוהבות את טורי איימוס. סיפרת לי שהיא ידידה של ניל גיימן והמלצת לי על הקומיקס סאנדמן והמלצת לי על הספרים של ג"ספר פורד ואני קראתי, והמלצתי לך על "באפי" ואת צפית. זה היה לפני שהאינטרנט הביא לחיי כל כך הרבה אנשים עם שפה משותפת ואהבות משותפות. ואתך הסתובבתי במושבה הגרמנית בערב לפני שפגשתי בפעם הראשונה אחד מהאנשים האלה, וסיפרתי לך שהוא כבר חבר טוב דרך בלוגים ומייל ומסנג"ר ושאני חוששת שמא כשניפגש נגלה ש"זה לא אמיתי". נפגשנו והתברר שזה אמיתי, וסיפרתי לך ושמחת.
ומאז שנגמרה חופשת הלידה נדמה לי שלא פגשתי אותך, וגם אותו פגשתי רק פעמים ספורות. החיים מהממים אותי, חוסר השינה והכביסה במייבש והכלים בכיור והצמיגים במכונית וחשבון הוויזה. אבל אני מקשיבה לטורי איימוס.
אחרי הטור שלך במוזיקה, אני מעריצה אותך על זה שזה מסודר לך בראש, מקסים הקצב של הספור והמוזיקה
להתראו טובה
תודה רבה טובה
1. גם אני מאוד מאוד אוהב את טורי איימוס.
2. בזכותך אני אוהב גם את ג"וני מיטשל.
3. נדמה ליש את הטרגדיות הגדולות של החיים המודרניים היא שביומיום אין לנו זמן לחברים שלנו, אבל בעצם הם היחידים שיכולים לחלץ אותנו מהיומיום.
בזכותי, באמת? 🙂
האמירה שלך יפה אבל אני דוחה אותה. אני לא רוצה לראות בזה טרגדיה אלא סדר עדיפויות. וגם כשאני מדברת שיחת טלפון ארוכה כמו שעשיתי היום עם חבר (זה שהוזכר כאן בעצם) ואתמול עם חברה, זה מתבל לי את היומיום. וגם האינטראקציה כאן בבלוגים. והמפגשים – כמו הכתיבה, זה עדיין קורה אבל בקצב איטי הרבה יותר.
ורונן, סליחה אם התנפלתי עליך – כפי שוודאי הבנת זו החצנה של דיאלוג פנימי שלי…
אני מנסה לקרוא גם בין השורות של הקטע הקצר והיפה הזה, ומודה גם שאני לא מכירה אף אחד מהשמות שהזכרת (ואני מתביישת בפינה כראוי לי) – אבל מה שתפס את עיני היו המילים "החיים מהממים אותי", ואת זה אני דווקא כן מכירה, ורציתי רק לומר לך, שלזה דווקא יש נטיה להסתדר, עם הזמן. הכל יבוא על מקומו בשלום.
היי עדה. תודה. גם עכשיו הכול בשלום, יש רגעים המומים יותר ופחות… 🙂
היטבת לתאר את האווירה במשפטך הראשון, והניסוח הזה, חסר הקטיעות, כאילו גורם לרצות לשאוף לרגע אוויר מרוב שהוא רצוף ומלא.
"אבל אני מקשיבה לטורי איימוס" (האמת שאני לא, אבל עשית לי חשק להתחיל) – מקסים שביב האווירה הזה שנשאר.
תודה 🙂