רן יגיל סופר ועורך
10.48
כמה אמבולנסים מגיעים באחת למקום. כבאי תל אביב כנראה הזעיקו גם הם תגבורת משראו את גודל האסון המתרחש לעיניהם. מלבד שתי הכבאיות דוהרות לפתע אל הצומת מכל העברים עוד כחמש מכוניות כיבוי גדולות וקטנות ברעש מחריש אוזניים.
נשמע קול במגפון: "אין צורך בפעולת החילוץ של ההליקופטרים. הנלכדים כבר חולצו." אבל שני ההליקופטרים שנדמה לסביר כי לרגע התרחקו, ממשיכים לרחף מעל שוק הכרמל.
למרות הכריזה טייסי ההליקופטר קרבים. נראה שהבחינו באנשים על גג הבניין הבוער. אחד מהם, סמוך מאוד למעקה, מנופף להם בידיו לאות מצוקה.
נשמע קול ברמקול: "האם יש צורך בחילוץ?"
עונה לו קול במגפון: "בינתיים לא!".
צוות של כעשרה כבאים מנסה כעת להעמיד בשנית סולם ארוך בפינה הצפונית-מערבית של הבניין. הם מתחילים לטפס עליו, אבל הסולם הסורר אינו מחזיק מעמד, נוטה על צדו ונופל לאחוריו. שלושה כבאים נפגעים.
נשמע קול ברמקול: "להכניס את ההליקופטרים?"
עונה לו קול במגפון: "כן."
טייסי ההליקופטרים קרבים עוד יותר לגג. כעת הם ממש סמוכים אליו. סביר מרוכז בהם ומנופף בידיו, לפתע הוא מסב ראשו לאחור ורואה בפתחו של הגג קבוצה גדולה של אנשים שלא ראה קודם לכן. כנראה ניצולים נוספים שמיהרו לעלות לכאן כמפלט. הוא ממהר לסמן בידיו להליקופטר שנמצא כעת ממש סמוך אליו. הוא זועק.
נשמע קול במגפון: "מה הוא אומר, ההוא שם בקצה הגג? הוא מזהיר מפני משהו?"
עונה לו קול ברמקול: "לא יודע, לפי השפתיים זה משהו עם תור, התור?… לא ברור."
מותח וכל כך חי ודינאמי
חנה היקרה, תודה לך. רני