רן יגיל סופר ועורך
10.36
הליקופטר חג בשמי שוק הכרמל. מן הגג סביר רואה ג'יפ צבאי הדוהר למקום האסון. דמות יוצאת מן הג'יפ, משוחחת עם השוטרים והם מאפשרים לה לעבור.
שלושה כבאים עם כמה מתנדבים מנסים להציב סולם ארוך מול הפינה הצפונית-מערבית של הבניין. מתנועותיהם של הכבאים ניכר כי הם מנוסים מאוד במצבים כאלה. לפתע זרם אדיר של עשן מן הקומה הראשונה פורץ לעברם, ואחד הכבאים תופס בגרונו ומתמוטט.
שישה כבאים אחרים מנסים להפעיל צינור ענק של סילון מים. צינור ההתזה ניתק ממכונית הכיבוי כמו נחש ענק והמים פורצים באשד החוצה ומציפים את כל הרחוב. במקום לסגור את המים מנסים הכבאים נואשות להחזיר את קצה הצינור למקום החיבור. חולף זמן. לבסוף סילון המים מוזרם אל תוך הקומה הראשונה והשנייה, אך גבוה יותר אינו מגיע.
ממעקה הגג מתגלה לסביר המחזה האיום ביותר שראה מעודו. אשכולות-אשכולות של אנשים תלויים מחוץ לחלונות, נאחזים זה בבגדו של זה, מטפסים זה על זה, שורטים בַּפָּנִים, תופסים בקושי את לוחות האסבסט והברזל שמכסים את החלונות ומשמשים כגְנוֹגָנוֹת קטנות. נשים צעירות מטפסות על גבי ראשים של גברים צעירים, נחשפים שדיים בלא בושה, שוקיים, קרעי מכנסיים וחולצות, צעקות. בכי, תחנונים. היסטריה מוחלטת. כל יושבי הקומות העליונות תלויים בחוץ בבעתה. בפנים לוחכת האש בכול.
ומתוך כל האנדרלמוסיה הזאת צצה בעשן, בין שמיים לארץ, דמות ענקית גִּדלת ממדים, שמנה מאוד, כאילו בעוד רגע תתפוצץ. פניה רחבים ועגולים. היא לבושה חליפה שחורה, עניבת פפיון מנוקדת בגודל של מטוס קרב לצווארה ועל ראשה כובע צילינדר שגודלו כארובת הלורד רדינג, והיא אומרת לסביר במבטא אנגלי כבד אך בעברית רהוטה: אריה יקירי, לא אוכל להציע לך אלא דם, עמל, דמעות ויזע, ואז היא מרימה את מקל ההליכה שלה בגודל של עמוד חשמל כאילו היא עומדת להכתיר אבּיר ואומרת: אכן, אתה מוכן למות מות קדושים, אך עדיף שתדחה אותו ככל שניתן. זו שעתך היפה סביר.
אריה עוד עומד ככה דקה-דקתיים. פניו נעוצות בדמות הענקים הזו. ידיו תופסות בכוח במעקה הגג. הוא בשוק. "צ'רצ'יל," הוא ממלמל, "זה צ'רצ'יל של אבא," ורץ לפינה הימנית של הגג.
יפה השילוב הזה בין הראלי להזוי
אהבתי
חנה היקרה, אני כל כך שמח שאת עוקבת ומדייקת בקביעותייך. שבת נכונה ויפה – שבת המלכה. רני