רן יגיל
סופר ועורך, יליד תל אביב, 1968. ספריו: מות סנדלרים (תל אביב : "עקד", תשמ"ח 1987). שירים: מחשבה אחת קדימה (רמת גן : ליריק ספרים, 1988), ארז כמעט-יפה : וסיפורים אחרים (תל-אביב : "גוונים", תשנ"ו 1996), ז'אק (תל-אביב : "גוונים", תשנ"ח 1998) נובלה ביוגרפית על הזמר הבלגי ז'אק ברל, סוף הקומדיה : תריסר סיפורים (תל-אביב : "ביתן", תשס"א 2001). נקישות ורמזי אור : מדינת ישראל נגד נח שטרן : רומן (תל-אביב : "עמדה/ביתן", תשס"ג 2003) הרביניסט האחרון רומן (בני-ברק : הקיבוץ המאוחד, 2006)
אני ואפסי רומן (ירושלים: עמדה/כרמל, 2008). עריכה: הצעיף האדום /
יעקב שטיינברג ; בחר את הסיפורים והקדים מבוא: רן יגיל (תל-אביב : "גוונים", תשנ"ח 1997). בואי כלה : סיפורי חתונה (ירושלים : "כרמל", תשס"א 2001) <בשיתוף
ירון אביטוב
טעם החיים : אנתולוגיה של סיפורי אוכל (ירושלים : "כרמל", תשס"ב 2002) בשיתוף ירון אביטוב. הקשב ! : אנתולוגיה של סיפורי צבא (תל-אביב : "כרמל-משרד הביטחון - ההוצאה לאור", תשס"ה 2005) <בשיתוף ירון אביטוב
רן יגיל הוא עורך כתב העת "עמדה" - ביטאון לספרות: שירים, סיפורים, מסות, רשימות
רן יגיל סופר ועורך
שעת נובלה אמיתית
החינטאווי הזה יודע לטוות סיפורים. מעבר ל"חינוך מיני על פיגומים", שווה לקרוא את "פיגומים" בזכות "מים" (מים רבים לא יכבו את אהבת י"ר לאביו), "שוד בשדות החצילים" ו"מש"ק כנפיים" ואחרים (אולי למעט סיפור אחד, שפחות התחברתי אליו).
גם "חינוך מיני על פיגומים" וגם "מים", ולא רק הם, שואבים את מקור כוחם הסיפורי מהמצוקה הכלכלית. וכפי שמעיד "חינוך מיני על פיגומים", משם היתה לו חמדה שלא ידע כמוה.
אירוני ויפה שב"חינוך מיני על פיגומים" מתבוננת "ישראל השנייה" מלמעלה – מהפיגומים – על הכוּסיות של הקריה וצפון ת"א. בעצם עזה ויפו מציצות על הקריה בת"א. נהדר. וכמה חייכתי כשהקוזינה הצפונבונית עשתה ליפואי החינטאווי היכרות עם נינה סימון השחורה, זאת שהתמודדה עם הגזענות הלבנה בארה"ב, מולדת הפנתרים השחורים המקוריים.
יופי שהבאת את יחזקאל רחמים. האיש מוכשר.