רן יגיל
סופר ועורך, יליד תל אביב, 1968. ספריו: מות סנדלרים (תל אביב : "עקד", תשמ"ח 1987). שירים: מחשבה אחת קדימה (רמת גן : ליריק ספרים, 1988), ארז כמעט-יפה : וסיפורים אחרים (תל-אביב : "גוונים", תשנ"ו 1996), ז'אק (תל-אביב : "גוונים", תשנ"ח 1998) נובלה ביוגרפית על הזמר הבלגי ז'אק ברל, סוף הקומדיה : תריסר סיפורים (תל-אביב : "ביתן", תשס"א 2001). נקישות ורמזי אור : מדינת ישראל נגד נח שטרן : רומן (תל-אביב : "עמדה/ביתן", תשס"ג 2003) הרביניסט האחרון רומן (בני-ברק : הקיבוץ המאוחד, 2006)
אני ואפסי רומן (ירושלים: עמדה/כרמל, 2008). עריכה: הצעיף האדום /
יעקב שטיינברג ; בחר את הסיפורים והקדים מבוא: רן יגיל (תל-אביב : "גוונים", תשנ"ח 1997). בואי כלה : סיפורי חתונה (ירושלים : "כרמל", תשס"א 2001) <בשיתוף
ירון אביטוב
טעם החיים : אנתולוגיה של סיפורי אוכל (ירושלים : "כרמל", תשס"ב 2002) בשיתוף ירון אביטוב. הקשב ! : אנתולוגיה של סיפורי צבא (תל-אביב : "כרמל-משרד הביטחון - ההוצאה לאור", תשס"ה 2005) <בשיתוף ירון אביטוב
רן יגיל הוא עורך כתב העת "עמדה" - ביטאון לספרות: שירים, סיפורים, מסות, רשימות
רן יגיל סופר ועורך
איזו מחווה יפה רני, אתה לא שוכח!
והשיר שהבאת מצמרר, שירה במיטבה אחפש את ספר שיריה
ואיזו פואנטה עצובה בסופו, כאילו נבאה את קיצה- היא שהרבה אנשים נכנסו לתוכה ולא זכתה שיצא ממנה איש
תודה שהבאת ותודה על הבאור הקצר
שבת שלום
חנה, תודה לך הקריאה. אכן משוררת מעולה הייתה. שבת שלום, רני.
שיר נפלא, והשורות האלה שהזדהיתי איתן היו לי מאוד חזקות:
וַאֲנִי אָסֵב מַבָּטִי, אִשָּׁה שֶׁרַבִּים נִכְנְסוּ לְתוֹכָהּ
אֲבָל אִישׁ לֹא יָצָא מִתּוֹכָהּ מֵעוֹלָם
לי, זה בהחלט שיר מצמרר וגם קטעי הפרוזה שלה פשוט מטלטלים. כל כך קשה לכתוב פרגמנט חזק והיא ידעה לעשות זאת. הנה הסונטה ההפוכה של שחר-מריו לזכרה של אלישבע. אף הוא מאוהביה המובהקים.
סונטה הפוכה / שחר-מריו מרדכי
לאלישבע גרינבאום
,
תִּהְיֶה זוֹ טָעוּת גְּמוּרָה לצַפּוֹת פּתְאוֹם לְמוֹתֵנוּ
הַיּוֹמָן מָלֵא וּמַדַפֵי הַמְּקָרֵר עוֹד לא רֵיקִים
וְיֵשׁ מָטָלוֹת שֶׁהַלֵּב דּוֹרֵשׁ לְקַיימַן.
עוֹד זֶה מְדַבֵּר וְזֶה בָּא לִקְרַאתֵנוּ
אֲבָל בֵּינְתָיִים הַמּחַ פּוֹעֵם; הַלֵּב מַחְכִּים
וְהַיְּדִיעָה שֶׁיֵּשׁ עוֹד זְמַן
ויֵשׁ כָּל-כַּך הַרְבֶּה צִיפּיוֹת.
בָּרוּר. לא אֶת כּוּלַן נְמַלֵא
אֲבָל יִהְיֶה זֶה עָצוּב אִלְמַלֵא
מֻמְּשׁוּ יוֹתֵר מִשִּׁבְרֵי אַלְפּיוֹת.
חֶשְׁבּוֹנוֹת יְמַלְאוּ אֶת יַמֵינוּ
הֲרֵי לא אֶת כּוּלָם נִפְרַע
אֲבָל תִּהְיֶה זוֹ שְׁטוּת גְּמוּרָה
לְצַפּוֹת פִּתְאוֹם לְמוֹתֵנוּ.
,
מתוך "זוטא" קצר-עט לספרות קצבית
תודה רבה רני, אני מכירה גם את השיר העצוב הזה של שחר מריו…
ואגב, אלישבע הייתה המנחה שלי (ושל רונן א' קידר) בקורס מנחי סדנאות של מתא"ן אז אני זוכרת היטב גם את דמותה, החמה השברירית (למראה) ומלאת ההומור.
זכר צדיקה לברכה!
אמן! שבוע טוב, גיורא.
לא הכרתי אותה ואת יצירתה. את השיר שלה מאוד מאוד אהבתי. אחפש עוד משלה.
יעל, תודה על התגובה. אכן משוררת מרגשת ושלושת ספריה (שניים שירה, אחד מחזות). מרגשים מאוד. שבוע טוב. רני.
רני
כתבת יפה. אני מאד אוהבת את הספר שלה, ואת כתיבתה בכלל. מרגש מאד מאד.
תמי, תודה על התגובה ועל הקריאה. מעודד אותי מאוד לדעת שאת בין אוהבות יצירתה ומן הזוכרות. רני.
שיר יפה, ועדין ונוגע ללב "האחד בספטמבר" של אלישבע. ותודה שהבאת, רני.
שבוע טוב.
תלמה, תודה לך. שבוע טוב, רני.
אלישבע היתה לי תלמידה, ואחר כך שותפה לדרך, כששבה ללמד בביה"ס לשירה של הליקון שבו למדה, וכשהוצאתי לה את ספרה הראשון. אבל מעבר לכל אלה היתה נשמה נדירה ויוצרת נפלאה.
כל הכבוד שכתבת עליה, רני.
ומוזר שאלישבע האהובה נפטרה באותו תאריך שבו התרגש עלינו לפני שבוע וחצי מותו של דן דאור ז"ל
אמיר, כמובן ציפיתי לתגובתך בעניין זה. הרי אתה עודדת וטיפחת את יצירתה יותר מכולם. אכן תלמידה שאפשר להתגאות בה. יופי של משוררת הייתה. תודה על הקריאה ועל התגובה. רני.
כן, חבל על דאבדין. היה איש ספרות ומתרגם חשוב ויקר. רני.
יוצרת מרגשת היתה אלישבע. כמנחה וכיוצרת ידעה להישיר מבט או להסב תמיד בעיתוי הנכון, ולכן היתה תקווה גדולה כל-כך. ובסוף הדרך היה העיתוי כ"כ לא נכון וכ"כ מוקדם.
איזו מחווה יפה לזכרה.
תודה, רני.
שחר-מריו היקר, גם לתגובה הזו ייחלתי. הרי אתה היית זה שהסבת את לבי לכך שאוטוטו היארצייט של אלישבע גירנבאום מגיע והנה מלאו כבר חמש שנים. תודה לך על שהגבת בחום ובאהבה, רני.
פוסט מרגש ומעורר זכרונות על אלישבע שהיתה מנחה בקורס מתא?ן שלקחתי לפני 11-12 שנה… מכאיב לפגוש