כף האהבה סופרת ומשוררת מן הפריפריה אל המרכז
רשמים מאירוע בספריה העירונית,
המדיה טק נתניה ,
בניהולה של הגב' לאה אלון.
בתמונה הזמר זיו גליק מבצע את שירי זוכר אוליי מן הספר
"איפה את חיה".
ניתן להאזין כאן
http://cafe.themarker.com/view.php?t=1029189
ברכתו של יו"ר אגודת הסופרים המשורר בלפור חקק
"…היום כל דברינו יהיו כאין וכאפס מול השאלה הקיומית
הגורלית, שעומדת על קצה לשוננו:
איפה את חיה, שושנה ויג?
הגורלית, שעומדת על קצה לשוננו:
איפה את חיה, שושנה ויג?
חשבתי לעצמי היום באיזו דרך לברך
את השושנה על פריחת עליה, ועל הופעת ניצן שני בתפרחת זו?
את השושנה על פריחת עליה, ועל הופעת ניצן שני בתפרחת זו?
יכולתי למשל לחבר גימטריות על שושנה ועל יצירתה
בנוסח דרשות הרבנים. כך למשל:
בנוסח דרשות הרבנים. כך למשל:
הספר "איפה את חיה" בגימטריה: 520
ובגימטריה 520 זה גם: השג חד פעמי (בכתיב חסר)
תבדקו!!!
שושנה בגימטריה 661, וזה גם : ידידות כנה ונאמנה: 661.
שושנה ויג בגימטריה: 680
ובגימטריה 680 זה גם: שבחי שבחים.
בָּדוּק!!!
אני יכול גם לכתוב הערב לשושנה מקאמה לכבוד צאת ספרה:
שושנה יקירתנו, התכנסנו היום כל מוקירייך בהרבה אהבה/ ואנו אומרים לך: אחותנו אתְּ, היי לאלפי רבבה./ "איפה את חיה" הוא אכן ספר נעים לקריאה באור/ והקורא בו נסחף בשטף הקריאה ואינו יכול לעצור./ השירים נעים בין אהבה לתקווה,/ גם ארס פואטיקה וייסורי הכתיבה./ יש בספר שירי שואה, תקומה ושכול/ לפעמים שמחת חיים ולפעמים עצב גדול./ אבל מעל הכול יש כישרון רב/ ומעיין השירים אינו נחל אכזב.
הנה ברכתי אותה במקאמה.
יכולתי גם לחסוך לעצמי את כל הנאום הזה ולברך אותה כמו החבר'ה הצעירים:
אחלה שירים, אחותי.
ונראה לי שזו ברכה ראויה למשוררת לא צפויה ששָׂמה ספרי שירים שלה בחניה על שמשות כלי הרכב שם, כאילו מדובר בפרסומת למעדנייה.
אבל כאן עליי לעצור, כי אולי מקאמה וברכה סחבקית אין די בהן לעֶרב כה מכובד, ועליי להיות רציני יותר: עליי לומר משהו על כשרונה השירי של הכותבת.
אקרא אם כך קטע משיר מן הספר "איפה את חיה":
–
יֵשׁ הַרְבֵּה שֶׁקֶט
בַּשִּׁדּוּרִים אֵלַי
בַּחֲלָקִים הָרֵיקִים
אֲנִי
מַחְבִּיאָה סוּפָה.
אֲנִי חַיֶּבֶת לְהִתְפָּרֵק
מִקְּלִיפוֹתַי
דֹּק דַּק
שֶׁל אָסוּר וּמֻתָּר.
זהו קטע בלבד מן הספר כולו אך הוא צופן את הגֵנום של הספר כולו: המשוררת רואה עצמה מסתובבת במציאות היומיומית וקולטת שידורים אליה כל הזמן מן המציאות הנסתרת. היא שואבת את החומרים שלה מן היומיום, ולא פלא שהיא בחרה לספרה את השם "איפה את חיה". בעצם היא זו ששואלת את עצמה יום יום: איפה אני חיה. ואת התשובה היא נותנת בשירים. גם פרקי הספר מחולקים לפי משכנותיה של המשוררת. היא מפרטת בפרקי הספר איפה היא חיה: משכנות הארוס, משכנות התנאטוס, משכנות הנפש, משכנות ספר הספרים…
ו….משכנות שאננים.
בספר שיריה הקודם הגדירה עצמה המשוררת "ואני אהיה שיכורת חלום", ובכך הכריזה על השירה כמצב תמידי של שיכרון, שיגעון, פריצת גבולות השפיות. בספר זה היא מגיעה גם אל השלווה, אל משכנות שאננים. כמו בספר הקודם, גם כאן השירים רוויים היפעמות מתמדת מן המציאות ומן ההתרחשויות שקורות לה, ויש ראייה ראשונית וקמאית של הדברים. הספר מבטא בגרות ובשלות שירית.
אסיים בסוגה אחרת ואברך את שושנה בשיר ילדים עליה. כמו רבים אחרים שאלתי את עצמי איך הפכה שושנה מסופרת למשוררת. הנה התשובה על שוש פשוש:
פִּתְאוֹם הוּא מְצַיֵּץ שִׁירָה.
הַפָּשׁוֹשׁ בְּלִי שׁוּם הֲכָנָה אוֹ אֲמִירָהמַבָּט שֶׁל מְנַצֵּחַ
מְחַיֵּךְ וּמְצַיֵּץ
וְכֻלּוֹ זוֹרֵחַ
וְהַפָּשׁוֹשׁ?הוּא מֵעַפְעַף בִּכְנָפָיו.
זֶה פָּשׁוּט, אוֹמֵר הַפָּשׁוֹשׁ
זֶה פָּשׁוּט
הוּא קוֹרֵא בְּלִי לַחְשֹׁשׁ
סִפּוּרִים בַּכִּכָּר הָעִיר
נִמְאַס לִי לְצַיֵּץ כְּמוֹ כֻּלָּם.אֲנִי רוֹצֶה לִהְיוֹת מַמָּשׁ מְיֻחָד
לָכֵן הֶחְלַטְתִּי מֵעַתָּה וְאֵילָךְ
לְצַיֵּץ דִּבְרֵי שִׁיר
.
מֵאָז כֻּלָּם מְכַבְּדִים אֶת הַפָּשׁוֹשׁ
שֶׁהֶחְלִיט לַעֲשׂוֹת מַה שֶׁבָּא לוֹ בָּרֹאשׁ
וְעַל דַּעַת כֻּלָּם הִתְגַּבֵּר
.וְהַיּוֹם יוֹדְעִים כֻּלָּם כֻּלָּם
שֶׁהַמֵּעֵז מְנַצֵּחַ
וַאֲפִלּוּ מְשׁוֹרֵר.
מדברי הפתיחה של ד"ר אורה עשהאל:
"האירוע "איפה את חיה" הנו לכבוד ספר השירה החדש של המשוררת תושבת נתניה שושנה ויג, החיה איתנו ונמצאת כאן והיא אשת איש, אם ומורה לספרות. ממש פלא, נס של המאה העשרים ואחת – תופעה פוסט פוסט מודרנית של היות אישה משוררת חיה ונושמת והיא כל זאת… שהרי אנו מכירים וזוכרים משוררות חשוכות ילדים, כאלה שלא הצליחו ליצור מערכת של זוגיות, שלא חיו חיים מסודרים ואילו כאן שלמויות רבות הדרות בכפיפה אחת ואצל אישה במיטב שנותיה. מה הפלא שאנחנו הערב ב"איפה את חיה" שם כה מתאים לספר אישי מאוד וחושפני המכיל ארבעה שערים, משכנות לשירים, ששניים מתוכם הינם ארוס ותנטוס. והרי אנו יודעים שאצל היוונים הקדמונים ארוס היה אל האהבה ותנטוס אל המוות. שירים רבים באסופה מדברים באישה ובאהבתה. לפנינו ערב אמנותי מגוון שיציג את המשוררת ושיריה. "
.אחת השאלות ותשובות מן הריאיון:
ש- מהי הכשרתך הספרותית? העיתונאית? מהי פעילותך הציבורית כיום?
אני לא בוגרת סדנאות לכתיבה, החיים הם ההכשרה שלי לכתיבה. אכן, יש לי גם השכלה ספרותית, כיוון שאני בעלת תואר שני בספרות עברית. אך עדיין ידע בספרות לא עושה אדם ליוצר. צריך כישרון טבעי כדי להיות יוצר. אני מרגישה לפעמים כמו מרגלת וכמשקיפה על המציאות , הכתיבה שלי בוודאי נוצקה ממה שאני,והיטבת לציין את מכלול המרכיבים שלי, את הנתונים שהם רב גוניות שלי כאדם כיוצר.
בתחילת הדרך שלי כיוצרת היו לי קונפליקטים רבים באשר להיותי משוררת או סופרת. בגיל הנעורים פרץ בי מעיין של כתיבה בעטיו של השכול. כשאחי טוביה פיינגולד ז"ל נהרג בתאונת אימונים בצבא התחלתי לכתוב. זו הייתה המשכיות של יומן שכתבתי בגיל הילדות והנעורים. תמיד החמיאו לי על הכתיבה אבל לא הצלחתי לבצע התמרה ולהפוך את הכתיבה בילדות ובצעירותי לכדי הפיכתי למשוררת או סופרת .
היו צריכים לעבור ארבעה עשורים בחיי וגם הייתי צריכה לעבור תהליכים של גיבוש עצמי והכנה כדי לצאת לאור. הספרים הראשונים היו רומנים. והם התפרסמו לפני כמעט עשור .
כתבתי פרוזה בעקבות מותו של ידיד וירטואלי. מישהו שאף פעם לא פגשתי ולא אפגוש. החיים הוירטואליים השפיעו עליי בצורה מאוד מהותית בהתוויית דרכי כיוצרת, ובזכותם קיבלתי תעוזה לפרסם את הרומן הראשון. מי שחיזק אותי בהתחלה והנחה אותי להמשיך לכתוב היו כוחות בלתי מוכרים. הכוונה שקיבלתי מעצם היותי וירטואלית. זו כנראה, הבדיה שצמחה מתוכי. שהרי האינטרנט מכין אותנו היטב לבניית הדמויות הדמיוניות. בשירה של יונה וולך למשל, שכתבה בהשפעת סמים יש הזיות, והיא בוראת עולמות פנטסטיים בזכות המפגש עם חוויות שאינן מוכרות .גם אני מאמינה שה"ההשכלה" הספרותית שלי מצויה במיזוג בין המציאות לבין הבדיה וגם ביכולת שלי כאמן לעמוד על שלי, לקבל את עצמי,וגם לדעת להגן על הכתיבה שלי. להיות המייחצנת של עצמי.
אני כותבת ועיתונאית בהכשרתי גם היא באורח האוטודידקטי, השתלמתי לאחרונה בעיתונאות בקורס של נוח הלפרין, רכשתי ידע מיקצועי באשר לסוגי הכתיבה העיתונאית, הדבר העיקרי שטמון בי הסקרנות והרצון לכתוב על אנשים ועל מה שנקרה בדרכי זו תכונה שלי. והיא חשובה למי שכותב בכל רמה ובכל מדיה. לולא הסקרנות והרצון להתבונן אין כתיבה. גם היכולת להתבונן מזוויות ראייה שונות חריגות ובלתי מקובלות.
באשר לפעילות הציבורית שלי, יש לי תקופות שבהן אני חשה התעוררות ורצון למעורבות, אני יודעת שיש צימאון ורצון שאכתוב על אנשים שאעורר נושאים לדיון, לא תמיד אני יכולה. למשל, הייתה תקופה שרציתי לעורר מודעות לנושא מורשתה של רחל המשוררת, הניסיון לא בשל לכדי עשייה, אף שעד היום מגיעים אלי הדים ושאלות מה קרה עם היוזמה. אני מנסה לתרום חלקי לעידוד היצירה והיוצרים בכותבי על משוררים אחרים. וזו גם תרומתי לחברה.
ש- במציאות חייך הנך אשת איש, אם ואישה עובדת, גלי לנו טפח מחייך האישיים -אודות אישך, ילדייך(אולי גילאים… האם אכן יש לך תאומים..?), אולי על מקום מגורייך ועבודתך ובעיקר מהו סודך –
כיצד את מצליחה לעשות את כל אשר את עושה?
אורה היקרה, הכתיבה בעבורי היא פאזה אחרת נוספת שאינה קיימת בחיים. בחיים אני אמורה לתפקד כאישה למופת, כרעייה לבעלי, כמורה בבית הספר, כאחות כבת, כאמא לילדיי האהובים. כל אלה הם החלקים הארציים של חיי. בחיים אי אפשר להתקיים בלא הקמח. הילדים שלי, בעלי היקר, הם הקמח של חיי. הם החיטה של חיי. הם המעשירים את עוצמי מכל הבחינות שהרי בלעדיהם מי אני.
והחלק האחר בחיי הוא החלק שבניתי לעצמי הממלכה השנייה שאני טורחת להקפיד לשהות בה. ואין היא מסומנת ומגודרת באופן פיזי. אין לי פינת עבודה מסודרת למשל, סידרתי לי כך את עולמי שאני יכולה לכתוב בכל מקום . אני יכולה לשבת בסלון ביתי וכשכל הרעש ההמולה מסביבי ואני מסוגלת להתנתק אם יש לי צורך בכך. בימים אלה למשל, אני עסוקה בכתיבת אוטוביוגרפיה של חפצי גולדנברג אישה יקרה שהכרתי בחודשים האחרונים. ואני מסוגלת להיכנס לדמותה ולחשוב על הכתיבה בכל מקום. המסוגלות הזאת היא חלק ממני. היכולת לברוא עולמות וגם להזדהות כדי ליצור היא היכולת שבונה אותי. וזוהי התמורה שיש לי בעולמי, כשכל המישורים מנגנים יחד. דבר אחד למדתי בעשייה הזאת, שהחלק הזה של הנפש שלי הוא אישי ובלעדי, יחד עם זאת הוא חשוף וגלוי ואני משתפת בו את העולם. וכשהוא מדבר לאחרים אני מאושרת.
שוש,
נראה מרגש, בהצלחה עם הספר
חני , המון תודה , אכן מרגש. ועדיין לחשוב על כך מלבב.
שמחתי באופן אישי שספרות ושירה עדיין מרעננים ויוצרים אווירה גם בנתניה!
גם שירי זה 520, תבדקו אותי!
בהצלחה
שירי, איזה יופי!!!
חן חן לך
שוש
בעצם שירי היא אם כך הישג חד פעמי, ועליה לשאול עצמה יום יום: איפה את חיה.