כף האהבה סופרת ומשוררת מן הפריפריה אל המרכז
כָּל הַיּוֹם שָאַלְתָּ אוֹתִי
מַה הֶגְיוֹנִי?
וְנִסִּינוּ לְחַפֵּש בַּמִּלּוֹנִים
וּבַחוּגִים לְפִילוֹסוֹפְיָה
מַה הֶגְיוֹנִי?
הֶגְיוֹנִי…
שֶיֵּרֵד גֶּשֶם בְּסוֹף אוֹגוּסְט…
כַּדּוּר הָאָרֶץ מִתְחַמֵּם…
וְהָאוֹזוֹן מִתְפּוֹרֵר
חִפַּשְנוּ
בְּסֵפֶר הַחָכְמָה
וּמָצָאנוּ דַפִּים
חֲלָקִים לְגַמְרֵי
בְּלֹא טִפַּת אֵפֶר מְזֹהָם
בְּלֹא דָּם עַל
בְּלֹא סִימָן
עַל הַנָּהָר
קַיִן קַדְמוֹנִי
חִפַּשְנוּ
יַלְדָּה
אֲבוּדָה
שוש, שיר יקר מצמרר.
דא עקא:
הספציפיות של השיר מחלישה אותו, בשעה שיש לו כל האפשרות להמריא להכללה חזקה.
ההתייחסות לאירוע הפלילי מזיקה לשיר.
השם רוז, כרגע מחריד אותנו. אבל ביחס לשיר כשיר, צריך משהו נוסף, מרחיק. ככה זה.
כי במבחן הזמן השיר יהיה רגשי וחסר. הוא תלוי הכרת האירוע.
לכן צריכ להיות בסיום הכללה… העניין שבו ילדה מופקרת לטירוף המבוגרים.
חוסר אונים של מי שהוא תלוי ברצונם הטוב של "בעלי הסמכות" שסמכותם סוטה.
מצדיע לך, להתראות.
יוסף היקר,
לטעמי, רוז הקטנה הפכה לסמל בעבורנו.
איך שתקנו ? כיצד איבדנו את רגישותנו לסבלו של הזולת. בזה תהפוך הילדה הקטנה שחייתה רק סבל בעולם לסמל של חברה "מודרנית" אוטמה וקהת חושים.
רשויות רווחה בחברה נאורה שאינם יודעים כי קיימת ילדה קטנה שאינה נמצאת במסגרת חמה ומסודרת. חברה שהיא חברה ללא גבולות. הרי הסיפור הזה חוצה גבולות וחוצה ארצות. הוא אינו רק הסיפור שלנו. הוא סיפור כלל עולמי. הוא סימלי בהחלט.
שקענו באגואיזם מכוער מרדף אחר החומרניות וההנאה מהחיים ללא הבחנה מי יקר לנו ומי לא.
אתה יודע מה, יוסף. אין לי מילים לומר. גם כשאני קוראת כל מה שנכתב על הילדה, אין לי מה לומר. רק כעס איום על החולניות של כל המעורבים.
שושנה
אין הגיון…
ערכתי תיקונים בשיר.
שושנה
שוש, התעוררתי הבוקר לתוך הכתבות בעיתונים. אין הגיון בסיפור הזה. רק רוע צרוף.
משהו השתבש , או שזה היה כל הזמן, מעשים אכזריים כלפי חסרי ישע?
שושנה
שוש, אומר לך מה הגיוני.
הגיוני שכתבתי כאן על יולי תמיר שמקצצת לילדים עם ניוון שרירים סיעות אישיות וזכיתי למינימום כניסות ותגובות?
הגיוני שכתבתי על עוני וכנ"ל
רק שילדה נרצחת אמות המידה שלנו מזדעזעים ולשוננו הצדקנית נשנקת?
סליחה אם אני לא נחמדה, השיר שלך יפה המראה בה אני מביטה לא!
אמות המידה שלנו מזעזעות, הכעס הופך אותי ליותר דיסלקטית מדיסלקטית.
אביטל, אני מכירה המון עוולות, ואני יכולה לומר כאמא שהרבה פעמים לולא המלחמה שלי כאימא לא היו הילדים שלי מגיעים להישגים. מערכת החינוך לצערי, לא מעניקה מענה ראוי לכל ילד וילד. יש המון ילדים כמו הילדה האבודה המסכנה הזאת. הרבה אנשים יכולים לדווח לרשויות, והאמת, כל אחד דואג לקוביה הקטנה שלו, כי למה להגדיל את הראש. פתאום כולם התעוררו כעת..זה בהחלט לא מפתיע..מה שמתרחש מאחורי הדלת של השכנים לא ממש מטריד אותנו.
מעניין שגם ידי פקידי הסעד כבולות היום..
שושנה
תודה שוש על השיר ! גם אנוכי העליתי משהו לזכרה קורע הלב
מירי, אני אכנס לכתוב משהו גם אצלך.
זה כואב ומכעיס שהתופעות האלה הן תופעות גלובליות, ואינן תלויות מקום או מגזר …זה לא נתפס אבל קיים …
שושנה
באמת קשה להבין.
גם כמה מהר אנו מצליחים "להתגבר" על הרוע והמשיך הלאה. מתרגלים ?..
שושנה