בדולח ירושלם

הַיּוֹם חֹם גּוּפִי פּוֹלֵט אֶת חֹם גּוּפֵךְ
הַיּוֹם אֵדֵי זֵעָתְךָ מִתְאַדִּים 
בְּלֹא שֶתִּרְאֶה.

בְּעֵמֶק רְפָאִים 

זורֵם לְאִטּוֹ הָעֶרֶב עַד

אֲנִי שוֹקַעַת בָּאֹפֶל

וְחוֹתָמְךָ

נִמְחַק בִּדְמָמָה

מִמְּסִלַּת הַבַּרְזֶל

שֶרָקַמְתָּ עַל גּוּפִי

בִּשְעַת יִחוּד

צִיּוּן צָעֲקָה

שְקֵטָה.

וְעַתָּה בִּנְדוּדֵי אֶל חוֹף

הַרְחֵק מִבִּירָתְךָ 

הַנְּשִיקוֹת

מִתְעוֹפְפוֹת לָהֶן לַמַּמְלָכָה

אַחֶרֶת

הַתַּעֲנוּגוֹת עוֹצְמִים עֵינֵיהֶם

בְּבֶהָלָה

אֶפְשָר יָשוּבוּ בִּלְפִיתַת הַיָּד שֶלְּךָ

בְּחִבּוּקְךָ

בְּמַגַּע הַמֶּשִי

שֶמַּתִּיךְ אוֹתִי

לְמַטְבְּעוֹת בְּדֹלַח  יְרוּשָלֵם.