המתהווה בע"מ כותבת, ועוד.
תקווה אומרת:
זו הפעם הראשונה שאני נוסעת לחו"ל.
אני זורמת, כמו הנהר הזה באמצע העיר אני מפלפלת את החיים.
ובעיקר מצטלמת שאני אוכל להראות שהייתי פה.
איך קוראים למקום הזה? אה, מילא בין כה לא אזכור, אבל יש לי תמונה להראות לבעלי ולילדים, כפרה עליהם, הם טובים.
תגידי, את עראקית? אבל את נראית, לא חשוב, כולם טובים.
תגידי, את עראקית? אבל את נראית, לא חשוב, כולם טובים.
צלמי אותי פה, כן, רואים את הלוסטרות? מה, אסור לצלם פה? יאללה השומר הסתובב, צלמי מהר מהר, עכשיו שלא ירגיש, זה שלנו לא? זה בית כנסת, אז מה, הוא יגיד לי לא לצלם?
איפה אומרים הקבר של האיש הזה שכולם מדברים עליו? שטויות , בעצם מה אני צריכה להצטלם בבית קברות. משוגעים האנשים האלה על כל קבר מצטלמים, מה, זה יביא להם ישועה? זה יציל אותם ממוות? בר מינן מבית קברות, אבל תראי, אומרת לי תקווה, מתוך הקבר הזה צומח עץ ויש עליו פירות, את זה אני רוצה לצלם, קחי צלמי אותי .
קטע אוטנטי מאד של נסיעה ראשונה לחו"ל ועוד מדובר באישה מבוגרת. יפה.
הי גליה, זה אכן אותנטי, ותקווה היא אישה מרתקת בגלל האותנטיות שלה. תקווה מבוגרת פחות ממני, אבל היא בעיקר לכאורה מבוגרת, ובזה ייחודיותה, היא כבשה את ליבי.
אני לא אוהב להשתמש בביטוי הזה, אבל פה זה מתאים-
מקסים!
תודה גיורא, פשוט תקווה היא המקסימה בפשטותה המופלאה. אשה בלי מסכות.
התקווה הזאת מלאה פלפל קטע אותנטי כתוב יפה ,אורה, ישר ל"ארץ נהדרת"
חנלה, ארץ נהדרת יכולה ללמוד מפיה שמפיק חוכמת חיים שיש בה פיוט רוחני וארציות טבעית.
הי אורה
עוד לא אבדה תקוותינו 🙂
למה לא תביאי הצילום עם הפירות ?
הי ריקי, תקווה היתה אבודה בפראג מצד אחד ומצד שני למדה להסתדר ולראות מה שאחרים לא ראו, והתמונה נישארה אצלה במצלמה החד פעמית שהיתה לה. אני מקווה בשבילה שהתמונות יצאו לשביעות רצונה.
אורה, כתבת עם המון תקווה.
אבל מה עם הצילום?
הי תמי, התקווה שלנו להיות אותנטים, שלמים עם מה שאנחנו ומה שאנחנו לא, והתמונות כמובן במצלמה של תקווה.
אורה שלום,
גם מובעת יפה תפיסת המוות על ידי אשה אוהבת חיים, וגם מובע יפה הניגוד בין החיים הספונטניים חסרי העכבות לבין המוות שאסור להניח לו לשתק.
נהניתי (ולא רק מן השנינות).
תודה — צדוק
הי צדוק אני מסכימה איתך שיש כאן כמה רבדים, מעבר לפשטות יש תפיסת עולם מעוררת מחשבה. תודה על התייחסותך לערך המוסף של הדברים.