המתהווה בע"מ כותבת, ועוד.
זהות
ובחלל שבין אני
ולא אני
כמו בין שתיקה
לדיבור
התרווח העולם
בריק
אך בזמן האחרון אתם
מסתובבים בו כמו שמועות
שאני לא ממש עצמי
מה לי ולכם , דורות
מאז שהעולם ניברא במילה
עד יום מותו של אבי,
מה לי ולכם?
אני, שלא ישבתי אתכם במטבח לשיחת נפש אחת ,
שומעת " אין לך זהות".
אבל יש טביעת אצבע
על התנור, ויש לי כתם לידה, ממשי
מרחיקה את עצמי לנצח
כשאתם כולכם בתוכי מסתכסכים
ומיחוצה לי מתווכחים, נידחפים
להיכנס
ואיני יכולה לנער אתכם
גם מדף הניר הזה
רגיש ונוגע. 3 השורות האחרונות של הבית הראשון נורא יפות בעיניי.
הערה קטנה: יותר מדי כתיב מלא:
ומיחוצה, נידחפים. קצת פחות יודים. (זה רק טעם אישי שלי).
תודה איציק, פשוט לא ניקדתי ולכן הוספתי יודים וווים למכביר.
שיר יפה, אורה. את כתם הלידה הזה אי אפשר למחוק גם כשאין כבר גוף…
תודה אמיר, כתם הלידה שלי יעבור בגנים לכן לא ימחק, אבל כתם הדף שלא יצא לאור הניר מחוק עוד לפני שיצא.
אורה
אהבתי, כאבתי,
חוסר היכולת לנער גם מהדף – חזק
יופי של שיר
תודה יצחק, נידמה לי ש ט. ס. אליוט אמר, ואין זה ציטוט אלא מהזיכרון, של השורה התחתונה של הדברים שכתב-מה שניכתוב כבר נאמר וניכתב לפני היותנו, לכן כדאי וצריך לדעת את קודמינו, ומה אנחנו כבר מחדשים?!
יצחק מצד אחד זה אולי כואב, ומצד שני מחבר אותנו לזהות,
"אך בזמן האחרון אתם
מסתובבים בו כמו שמועות
שאני לא ממש עצמי"
זה יפה מאוד.
תודה רבה לי,
בעצם הכתיבה ניערת.
אביטל, מצד אחד ניערתי ומצד שני הם כאן כל הזמן
ובכלל, איך אפשר לנער אותם?! איך עושים את זה?האם צריך? חשוב? כדאי לנער? עד כמה? ואיפה הם מתחילים ואני ניגמרת?
השיר שלך מזכיר לי את הפוסט האחרון שלי, כולנו נעים באותם מעגלים אבל מכיוונים הפוכים.
אפשר לדשדש בזה אבל לדעת שהקולות כוזבים מלכתחילה.
החיפוש אחר זהות, דווקא יכול להפוך לתכלית מענינת .
מה את אומרת? שלא ניערת אותם? למה לנער, צריך פשוט לסדר אותם במקום שלהם, להנמיך להגביר, את שולטת בהם, צריך לדעת להכיל אותם… השיר שלך מאוד מדבר אלי, כל כך הרבה דברים שאי אפשר לנער…
אז נישאר ביחד, אני השולטת.
להתראות טובה
הי טובה, יפה שאת מרגישה בשליטה, אני לא בטוחה שאנו מודעים לכוחות הלשון, והחיים הפועלים בנו.
אוהבת, אורה
זהות
מטען כבד ולא ברור. מאבק בין התחלה נקייה כמו דף לבין הזכרון הכפוי.
אבל אם הוא כבר כאן…
תודה, מירי, אני שמחה שאת אוהבת, ואני מסכימה איתך, הכל כאן,
שיר יפה, והסמכת טביעת האצבע לכתם הלידה נהדרת:
אבל יש טביעת אצבע
על התנור, ויש לי כתם לידה, ממשי
גם הסוף יפה, ולאחר השורות האלה גם הדף בשורה האחרונה נראה לי כמו עוד כתם בהיר
תודה יעל,
מקסים.
מה קורה לך סיגל? את מדפדפת בפוסטים שלי היום?
כן.
מקווה שזה בסדר מצידך.
:0)
זה נהדר, סתם סקרנות מצידי, תמשיכי בכיף זה מוצא חן בעיני דוקא, מעודד.