המתהווה בע"מ כותבת, ועוד.
תמרים
מוּל בִּנין רוזנברג באוניברסיטת תל אביב
אני רואָה סטודנטים קוטפים
תְּמָרים מהעֵץ ,
וַאֲני שֶהגעתי מאוּחר לאוניברסיטה
מִסתכֶּלֶת בָּהֵם מְטָפְּסים וּמְגירים לְתוכם אֶת
הדבש והיין שֶבַּתמרים, בְּעוד שאֲני
סְתם אֲני, הולֶכֶת וּמְדדה, כְּבר שָנִים
מִדֵי שבוּעַ בִּימֵי שלישי בצהרים
לקנות תמרים בּאריזה מִשפחתית
לוחֶצֶת, מְהדוּכן שֶל הירקן השכוּנתי.
היי אורה
את הולכת לקנות תמרים… כי את חכמה, את מלאת דבש, וחוכמה… מה את משווה? יש להם דרך ארוכה, לא מספיק לטפס על העץ… יש אחרי… עבודה רבה.
להתראות טובה
הי טובה, חמודה, אני הטיפוס הלומד בלי הפסקה, לבד וגם באקדמיה, אין רגע דל, סיפרות , למרות שרציתי הרבה קודם, התחלתי ללמוד לפני שלוש שנים, למדתי את מה שהכי היה לי חשוב, תאוריות ותהליכים, לצערי הפסקתי בגלל כורח המציאות, אבל לא נורא, לא תהייה עוד תזה, עם תעודה, אז מה?!מתנחמת בתמרים מהירקן…
אני עם טובה. מה יודעים הם לעומתך? אז הם מצליחים לטפס על עץ תמר? ועצי החיים שמחכים להם, מה הם יודעים עליהם?
אני מדברת כמו איזו זקנה בת 100.
אבל לימוד שבא עם חכמת הגיל הוא הרבה יותר מתוק מדבש.
זה נכון, מיכל, החיים מלמדים, ואתה מלמד את עצמך, וחיי ההוראה, החינוך, ועם ילדים מלמדת יותר מכל אקדמיה, ובכל זאת יש דברים שזקוקים לתיווך, גם להגיע לחומרים לפעמים צריך תיווך, תקשורת עם אלה שיודעים את מה שאני רוצה לדעת, ואני רוצה הרבה, כי הלימוד הוא סם החיים בשבילי, לא פחות מאהבה.
אורה יקרה
אבל את נושאת את הזכרון מימים אחרים ממקום אחר ורואה את ההסטוריה של הצעירים האלה שלא ידעו את יוסף.
מיכל, הם יודעים דברים אחרים,
זכרון התמרים
מירי, רק להוריד את ה" הידוע, וזה בסדר, זיכרון תמרים.
לא הבנתי את תשובתך אורה.
אני התכוונתי שההבחנה שלך בסטודנטים הגומעים את דבש התמרים מהעצים נובעת מזכרון שאולי איננו רק שלך כמו שכתבת בשיר אחר. בתגובות סיפרת על עץ התאנה שזה לגמרי זכרון שלך – אצלי זה עץ דומים בבית הקברות היהודי שגדל מעל קבר הקדוש התנא רבי אבדימי דמן חיפה ואנחנו בעיוולתנו טיפסנו עליו והתקשינו לרדת.
זכרון אישי וזכרון רחוק יותר.
ניסיתי לחזק משהו אחר ממה שחוזק פה בתגובות. לא יכולת הלמידה והצימאון הבוגר אלא מבטה של המשוררת ה"רואה" מעבר למציאות . כמו שמשוררים עושים.
הבנתי אותך מירי, יעקב שסתאי כתב ספר ניפלא " זכרון דברים" ועל המשקל הזה הורדתי את ה" הידוע, סתם אסוסיאציה, כן, אני מסכימה עם הדברים שאמרת וכל אחד והתמרים שהוא משתוקק אליהם, הפעם בשיר הזה זה הלימודים בשיר אחר יעלה דבר אחר.
למעשה התמרים מסמלים מושאי תשוקה שונים.
לכל זמן ועת לכל חפץ…
רק לא ללמוד, שלזה כל עת יפה, גם בנשימה האחרונה אדם לומד על איך יוצאת… ולאן הוא הולך.
אמיר, דוקא הוידוי שלך שהתחלת ללמוד באוניברסיטה מאוחר ( ובענין מאוחר הכל יחסי,)הוא שהביא אותי לעלות את השיר הזה, וזה לא שלא למדתי לימודים אקדמים, רק עכשיו רציתי עוד את מה שלא הספקתי קודם, ואני עדין מכורה ללימודים, לידע מבחוץ המקרין על העצמי.וזה ישנו בכל מדעי הרוח והחברה.
תודה, אורה. אבל האמת שלא הרגשתי כך. לא קינאתי בכלל בצעירים שהיו עסוקים בכל מיני דברים חוץ מלימודים, ושמחתי שאני כה ממוקד במה שמעניין אותי. היו לי חיים קצת פרועים אז, אבל הפרדתי לגמרי מ"אזור הלימודים" שלי, והייתי מאוד מרוצה.
אמיר, הקינאה הזו באה מתחושה מוטעת שהם חופשיים מכל דאגות, ורק הימודים מעסיקים אותם, ככה הייתי אולי רוצה להרגיש, חופשיה ונטועה באוניברסיטה, פרדוקסלי. כל החיים הם פרדוקסים,
איך תראה אשה בשלה על עץ תמר בגלל פרי נכסף?נסי וספרי לי.
היא תעלה על סולם, הצעירים יטפסו בקלות על הגזע, כמו שאני עשיתי בילדותי, אהבתי לטפס, על התאנה היה בית, מהאקליפטוס שבבית הקברות הערבי, שהיה פרוץ קפתי כמה ענפים רכים לסכך , בלי מורא, והבנה למהקום ולמעשה.
אורה, "צדיק כתמר יפרח" הכוונה אליך. תארי לך "סטודנט כתמר יגדל" -אולי…:)
תודה לאל שאיני צדקת ולא צדקנית, תמי, אחרת מה הייתי יודעת על עצמי.
אורה, זו היתה מחמאה, כמובן. למה לך לחשוב על צדקנות.
הבנתי, תמי אל תדאגי, אני לא מהסופר רגישים שלאוקחים כל מילה במעוקם. פשוט יש לי רומן עם המילה הזו- צדיקה. יש לה בשבילי קונוטציות שונות, ואני לא רוצה להיות צדיקה אבל רוצה לפרוח, אגב, בענין הצדקת, חשבתי לעצמי פעם שכשעגנון כתב את בדמי ימיה ושם בפי תרצה את המשפט :"כאשה צדקנית מתה" וזה מתייחס לאימה, האם הוא הבחין ביןצדקנית לצדקת, כי את תהילה הוא כינה צדקת, משום מה נראה לי שתרצנ מתייחסת כאן האירוניה לאימה ולמעשה גם לעצמה, במילון צדקת וצדקנית זה היינו הך, מוזר שזה מעסיק אותי אני מתה על עגנון.
אורה, זה יראה לך הזוי אבל יש חוק במדינת ישראל. חוק שנשמר מימי הטורקים האומר שאסור לטפס על עצים ציבוריים כמו שאסור לירוק ברחוב… גם כן חוק…לקטוף מותר בתנאי שזה יהיה כחופן יד, לא לקטוף ולקחת בכיסים- זה גם בניגוד לחוק. את לא קטפת תמרים אלא קנית כמו שצריך. עכשו אני חושבת על זווית הראיה המוזרה שלי ועומדת בפינה, דקה לזכר אבא שלי ז"ל…
מענין שהשיר עורר אצלך חוק וזיכרון, , התורכים אסרו טיפוס על עצים כי הם עצמם גדעו והשחיתו אותם לצורך סלילת מסילת הרכבת ולצורך תידלוק רכבות הקיטור, הם הפקיעו מטעים והרסו יערות שלמים לשם כך. לכן אסרו אפילו טיפוס על עצים שמא מישהו ינסר ענף או גזע לחימום, באותן שנים אנשים קפאו מקור, בכל המזרח התיכון.
בקשר לקטיף מעצים לפי ההלכה היהודית ענף נושא פרי היצא מחוץ לגדר הוא ברשות הציבור ומותר לקטוף את פריו. אבל אם אתה עובר אורח דרך מטע מותר לך לקטוף מהפרי לצורכי הרגע.
מענין איך התמרים מתקשרים עם אביך?
אורה, השיר הזכיר לי נעורים, שובבות לעומת בגרות שמירה על מוסכמות. מבט מתרחק מהרעננות של הנעורים. ואז נזכרתי בו כי הוא בנפשו היה שובב אך כלוא בעולם ומלואו של עניבות וגלימות -שופט…השאלה מה אנחנו מפסידים כאשר אנחנו מרוויחים נימוסין והליכות..
כל דבר בעיתו ובזמנו, כבר נאמר לכל זמן ועת לכל חפץ, אבל מה שקצת קשה אולי, זו ההסגרות בעניבות, אם זו היסגרות זמנית בשל תפקיד, כלומר בפרק זמן מן היום , ניחה, אבל כשזה הופך למהות, ואדם ניבלע בתפקיד, או בעולם שהוא כלוא בתוכו, כאן מתחילה הבעיה, לדעתי,
אורה, אכן כן. העניבה חנקה אותו עד מוות. מהצד למדתי המון מכך..
מה למדת? שצריך לחיות, איך?
אורה, למדתי שאם והיה והייתי רואה סטודנטים קוטפים תמרים מהעץ, הייתי מבקשת שיקטפו גם לי כדי שאטעם, מה רע… חוצמיזה אוניברסיטה- מקום מאוד חביב למי שיש לו יכולת ללמוד, לא חשוב באיזה גיל.
לא היית סוחבת סולם ומטפסת?
:)))
מה אומר הסימן? אני לא ממש מצויה בסימני השיח האינטרנטי.
אורה, זה סימן לצחוק מתגלגל.
את המקבילה לרבי עקיבא
וקני לך תמרים ותאנים
שיהיה לך עם הספרים
קטונתי, איציק.
שיר יפהפה.
אורה,
הם מטפסים, ואתבעלת יכולת להביט בטיפוס הזה ולהפכו לשיר. לטפס ניתן, בקושי ובקלילות, תלוי בגיל, אבל להתבונן- זו יכולת נדירה.
תודה אסתי, מענין איך שההתבוננות החוצה מקרינה אל הפנים, כאילו שהרווח בין החוץ לפנים מצטמצם
תודה יניב
אורה,
זה שיר אמיץ מאד.
ההנגדה בין החירות (ואני אוסיף: לכאורה) הפראית (ואני אוסיף: לכאורה) של הסטודנטים החופשיים, הפורקים כל עול (ואני אוסיף: לכאורה) לבין "האריזה המשפחתית הלוחצת", וההליכה בתלם של הדוברת בשיר – ההנגדה הזאת מוצאת בשיר הזה ביטוי מדוייק.
ויפה בעיניי ששני הצדדים נמצאים על אותו מגרש, האוניברסיטה. האם האקדמיה מאפשרת לפרוש כנפיים לעבר חירות אמיתית או שגם היא כובלת למסגרת לוחצת? למסלול מותווה/מוטווה ידוע מראש?
תודה שחר, מניסיוני האקדמיה כובלת, לא רק במה שהיא בוחרת ללמד, או לא ללמד,ולא רק שלפעמים היא ממש לא מדריכה, משאירה לכאורה שדה פתוח , וכל אחד יכול לקטוף לו משהו שנראה לו אבל בתנאי שאלה יהיו תמרים, כלומר שיחפפו עם תפיסת המרצה, מעטים המרצים המאפשרים באמת חופש להבין סיפרות, שירה מזוית אחרת, שלא עולה בקנה אחד עם המקובל . נו זה לא מזכיר את בחינות הבגרות? משורה משחרר רק המרצה האינטלגנטי, הבטוח בעצמו ולא קשור בעבותות לאגו שלו.
יפה מאוד.
תודה יעל.
הי אורה.
תארי לך סטודנט כותב שיר מקביל לשלך, משהו כזה:
מוּל בִּנין רוזנברג באוניברסיטת תל אביב
אני קוטף עם כמה חבר"ה
תְּמָרים מהעֵץ ,
ואורה שֶהגיעה, בת מזל, מאוּחר לאוניברסיטה,
מִסתכֶּלֶת בָּנו מְטָפְּסים ומתייגעים,
ככה במבט חכם של נון-שלאנט, כאומרת, מה לכם כל החופזה הזו, על מה ההמולה,
הנה קניתי לי כאן חופן תמרים מן המוכן
אצל הירקן השכונתי,
ולכם זה עוד יקח יובלות.
:))
הי רונית, צחקתי ועוד איך אפילו בקול, , הם מתאמצים לקטוף את מה שאני כבר קטפתי ועכשיו יכולה להרשות לעצמי לקנות מן המוכן, יש ! אהבתי את נקודת המבט שלך, התשוקה והכמיהה למשהו הזה שהוא מעבר לפרי היא מקור החיוּת
ההבנה הזו עושה גם אצלי חיוך גדול.
זה מזכיר לי שאני נהייתי אמא בגיל די צעיר וישבתי עם ילדים בגינות בזמן שחברי פרחו על במות.
אין סוף למחשבטות הנחיתיות האלה.
למה לא עשיתי דוקטורט?
למה בגילי אין מאחורי 10 ספרים וחוכמה של צ"כוב
למה?
בקיצור חומר גלם מצוין לשירה אבל בחיים..
אולי התמרים הם בכלל לא תמרים.
על פי החסדות אין כאן בכלל קיר ואם היינו מספיק רוחנים היינו חוצים קירות.
אז יאללה.
יש הומור בשיר הזה וזה טוב!
אביטל, לפעמים המימוש העצמי בא על חשבון המשפחה ולפעמים הוא מתעכב בגלל המשפחה, אבל לעולם לא הייתי מותרת על מה שבוער בי לממש
לא לזה התכוונתי התכוונתי לכניעה למוסכמות של מה לממשש ומתי .
על מתי ללמוד על עת.. ועת..
לא על מה שקיבלתי כי הוא לא שלי לבד ולכן עלי לממשו.
הבנתי אותך אביטל, כל כך הרבה גורמים ניכנסים לעת ולזמן ..