נולדתי בתל- אביב יפו, בתאריך הכי סוציאליסטי שאפשר ה 1 במאי, ומאז אני לא מצליחה להשתחרר ממנו ויש לי מחוייבות לאזרחי כל העולם. גדלתי בתל אביב – שחרזדה שכזאת שמחזיקה לך את העפעפיים פקוחות, ואת האזניים צלויות ומכריחה אותך לאכול את המישמַש שהיא מגישה לך בצלחת, ואתה מתענג על הטעם , רעש הלעיסה, הריח והצבע, ונישאר רעב. ובכל זאת עברתי לפריפריה, זה היה לפני הרבה הרבה שנים אבל הקשר לא נותק . מאז למדתי בלי הפסקה, יעוץ חינוכי ותולדות עם ישראל בבר אילן, מינהל החינוך באוניברסיטה אחרת, ועוד רבע תואר בסיפרות באוניברסיטת תל אביב, ועוד ועוד כהנה וכהנה, וכמובן שהייתי מורה, וליפני כן גננת, מאבחנת ומטפלת בילדים עם לקויי למידה, וגם אוטיסטים ופסיכוטים בבי"ח פסיכיאטרי, ועוד ... וכתבתי בעיקר שירה. ספר שירי "משחקים בחצר הפנימי" יצא לאור בשנת 2010 בהוצאת הליקון. שירי פורסמו בכתבי העת לשירה: "הליקון", "שבו" וב"מטעם". כמו כן באתרי אינארנט לשירה
מתוק. בעורף אין עיניים ואי אפשר להעמיד בו פנים. נזכרתי בקטע מ"התפסן בשדה השיפון" שבו הולדן נזכר שהיה בסרט עם ג"יין גלאגר והיא הניחה את היד על העורף שלו.
הי לי, תודה, אני שמחה שזה הזכיר לך , דיבר אליך, האמת היא שמהתפסן בשדה השיפון אני זוכרת בעיקר את התחושות שהוא העביר לי כשקראתי אותו לפני שנים , המועקה, אובדן הסדר הקיומי, המרד…
לפני שהגבתי קפצתי רגע לקרוא את ה"ביוגרפיה המלאה" שלך.
בתור מי שהייתה מורה
לומר שהעורף הוא פגיע ואין בו עיניים – כנראה עברת כברת דרך ארוכה.
אהבתי מאוד את הדימוי
וואו הדס, לאן לקחת את העורף, מענין, עורף לגביך הוא הוא עורף של מורה, ממש לא חשבתי על זה, אולי כי הירשיתי לעצמי להיות חשופה מול הילדים שלימדתי ואהבתי אותם מאד, שהרי עורף יכול להיות גם דברים אחרים מלבד היותו מול כיתה,
המתהווה בע"מ כותבת, ועוד.
מתוק. בעורף אין עיניים ואי אפשר להעמיד בו פנים. נזכרתי בקטע מ"התפסן בשדה השיפון" שבו הולדן נזכר שהיה בסרט עם ג"יין גלאגר והיא הניחה את היד על העורף שלו.
הי לי, תודה, אני שמחה שזה הזכיר לך , דיבר אליך, האמת היא שמהתפסן בשדה השיפון אני זוכרת בעיקר את התחושות שהוא העביר לי כשקראתי אותו לפני שנים , המועקה, אובדן הסדר הקיומי, המרד…
בעורף אין עיניים
ואי אפשר להעמיד בו פנים.- 2 שורות יפות כמו גם השיר כולו.
תודה איציק, למרות שאין לנו עיניים בעורף אנחנו לרוב יודעים למי לתת ללטף לנו את העורף
גם זו אמירה נכונה ומקסימה.
הקסם הוא שלך לי יקרה, שאת יכולה לראות קסם בדברים לכאורה טריוויאלים, ואולי לא לכאורה.
אוי, תודה!
אורה, אהבתי מאוד את מה שבאמצע…
אמיר,אני שמחה שאהבת את האמצע, אך למה אתה מתכוון האמצע? שורות האמצע של השיר או השורה האחרונה?
לדעתי הוא מתכוון לגוף הנפש 🙂
כן, לזה התכוונתי.
לפני שהגבתי קפצתי רגע לקרוא את ה"ביוגרפיה המלאה" שלך.
בתור מי שהייתה מורה
לומר שהעורף הוא פגיע ואין בו עיניים – כנראה עברת כברת דרך ארוכה.
אהבתי מאוד את הדימוי
וגם את היד שמכשכשת
🙂
וואו הדס, לאן לקחת את העורף, מענין, עורף לגביך הוא הוא עורף של מורה, ממש לא חשבתי על זה, אולי כי הירשיתי לעצמי להיות חשופה מול הילדים שלימדתי ואהבתי אותם מאד, שהרי עורף יכול להיות גם דברים אחרים מלבד היותו מול כיתה,
כמה יפים הצירופים שלך, בערוף אי אפשר להעמיד פנים, וגוף הנפש. שיר מקסים וחם.
תודה רבה מאד אסתר,
אורה
אהבתי את מתן התכונה החייתית העדינה ליד האנושית, ביטוי כל כך כן של אהבה. והחיבור ביניהם באמצעות גוף הנפש.פשוט – יפה
תודה משה, מה הם החיים בלי אהבה, היא המניעה בחום את גלגלי הנחמה