הבלוג של עדנה שמש סופרת, מתרגמת, עיתונאית עצמאית, מבקרת ספרים
כמה שפשפשתי בזכרוני לא הצלחתי להיזכר בשלמה. במחברת השירים הישנה שלי שדפיה הצהיבו כבר בצורה מלבבת לגמרי, מצאתי שיר ישן שכתבתי והקדשתי לאחד, 'שלמה'. אולי הבחור חלף בחיי בצל עובר, אהבת-רגע לבחור יפה-עיניים שהניבה שיר, אבל לא זיכרון ממשי.
בִּירושלים,
בֵּין ערבּיים,
בִּשְתיקוֹת האבֶן
וּשקיעות הדָּם,
אתה וַאני
אדם לְאדם.
בְּשערֵי העִיר העֲתיקה,
על חֲצובּוֹת סלְעיהָ
וְעצֶב שתיקתָה,
הֶבֶל פִּיךָ חָם.
ארבע רוּחוֹת
חָבְרוּ
עולָם,
וְהרוּחוֹת שָתְקוּ
קוֹלָם,
בִּגְלָל עיניךָ היפוֹת
דָוִד המלֶך חי וְקיים.
אפריל 1973
שיר נעורים חביב המאפשר לך לשקוע בזכרונות, מן הנעימים יותר.
היי עדנה
את רואה, משוררת זאת משוררת, איזה יופי, איזה שפע…
פשוט , וניכנס ללב
להתראות טובה
אהבה תמימה, יפה, קוסמית.
תודה, אכן שיר נעורים חביב, לא יותר, אינני מייחסת לו חשיבות רבה, אבל הצירוף המוזר הזה של שיר שנושא אהבה, בכל זאת, – לבין המחיקה הטוטאלית של הבחור מזכרוני, פלשה לאיזשהו מקום שאמרתי, יו, שיקראו גם האחרים…
ואולי כל הבחור הזה לא היה יותר מאשר צל-צליל חולף בלב.