חיי שואה

 

 

 

חיֵי שׁוֹאָה / עדנה שמש

                            לאימא,

                            לאבא ( 1923 – 1998)

 

 

בּאֲרוּבּוֹת עיניךָ קיננְתִי תָּמיד, כְּמו יוֹנִים

בְּקטָקוֹמְבּוֹת.

על שְׂפָתן עָמַדְתִּי על קְצוֹת אצְבְּעותַי, לְהִשְתָּאוֹת:

כָּמה הִתְגָדְלוּ, וְהִתְעָצְמוּ, וְהִתְקָדְשׁוּ,

מקְהֵלוֹת 
שְׁתִיקָתֶךָ

שֶׁעָטְפָה אותִי

כְּמֵי-רחֲמִים, יַם-אדִירים של תָּבְהֶלוֹת.

 

כָּל יְמֵי חיַי היה לְךָ  שָׁם והיה לךָ  פּה

שֶעשׂוּ בְּךָ שְׁנֵיהם שָׁמות

על בֻּרְיָין,

וַאתָּה הִילָכְתָּ עֲליהֵם

בַּחֲבלִים דָקִים כְּמו לֻלְיָין

וְרוּחי הקְּטָנָה

ריחפָה על גָבְּךָ תָּמִיד,

בֵּין שְנֵי המְקוֹמוֹת,

בֵּין הֶעָרִים הַנְשָׁמוֹת,

בְּאֶפֶס כָּל הנֶּחמוֹת,

בָּיְקיצוֹת הנֶחֱלָמוֹת,

שְּתֵי ידַי על צווארְךָ, חָמוֹת,

חוֹמַת מגֵן מִקְצֵה רקיעַ וְעַד תּוֹם,

עד אֵימָה, מִפני

חייךָ התּוֹלִים על בְּלִי מָה.

 

לוּ פּעם, פּעם היית מעלֶה בַּאוֹב

את דִבְרֵי ימֶיךָ מעלֶה על דָל שְׂפָתיךָ,

עיתותֶיךָ לפָנַי לְעוֹלָה,

שאביט משפַת נָפְשִי על בִּיעוּתֶיךָ

פְּנימה, (כֵּן, וְכָּכָה גם אימָא);

מְסָפֶּר לי פעם אחת את הכָּל,

עד דְמָמה,

עד דוּמָה,
 

שיהיה לי קול.

 

 

 

רחובות, 2008

© כל הזכויות שמורות לעדנה שמש