הבלוג של עדנה שמש סופרת, מתרגמת, עיתונאית עצמאית, מבקרת ספרים
עֲשינו הכֵּרוּת אחֲרי
עשרים וָשֶבע שָנים.
שָלום. אֲני אימְךָ.
אתה חדָש
וּמה שמְשוּמָש בְּךָ
זוֹ רק אֲנִי.
וּבכל זאת לא סָר חִינִי
וְכָל אוֹני בְּךָ
וְכָל עונְיִי בְּךָ
כְּאֵב וָחִיל
שמְחָה וָנחַת
וְעוד הרבֶּה שֶמְחתֵּל אותָנו יחָד.
פליסיידס, ניו יורק
יורד השלג הראשון
ועוד הרבה ששומר עלינו לחוד…
סליחה על היומרה להוסיף שורה שאינה שירה. מזדהה אבל כנראה לא עם הכל.
שמחה שאת נותנת ביטוי לשירה של אישה בוגרת . אמשיך לעקוב ולהנות מהקול המיוחד הזה הנדיר במקומותינו.
הי מירי – תודה על תגובתך. האמת היא שאני התכוונתי לגיל 27 שלי – שאז בני נולד לי ולא עשרים ושבע שנים אחרֵי. אולי השיר לא מספיק ברור.
ומה התכוונת "אני מזדהה אבל לא עם הכל"? אני כמובן אשמח שתפרטי…
חג שמח
עדנה
עדנה הרי הוספתי שורה פרט ל"עוד הרבה שמחתל אותנו יחד "
גם "ועוד הרבה ששומר עלינו לחוד"
אחרי 27 שנה שלך או שלו – כך הבנתי
את פוגשת אותו מחדש ורציתי להדגיש את הצורך לא רק לחתל יחד אלא להפריד לחוד. בשביל ביחדנס בוגר.
עכשיו אני מבינה מדברייך שאת מדברת על הלידה . אכן לא היה ברור"אחרי עשרים ושבע שנים" יכול להיקרא אחרת
אולי אחרי שנהייתי בת עשרים ושבע שנים…(העזתי והצעתי)
האמת היא שממש מעניינת התובנה שלך של להפריד – זו נקודה חשובה מאוד ולפעמים מאוד כואבת ביחסי הורים- ילדים, לא? נדמה לי שכל אימא או אבא עברו את זה בשלב זה או אחר של הורותם: את הצורך ללמוד
to let go…
,usv!
אני הבנתי כך: כשהבן בן 27 ובוגר, ההכרות היא מחודשת בין 2 בוגרים אמא ובן… מערכת שהשתנתה וקיבלה צורה אחרת.
לא ממש ככה התכוונתי, אבל בעיני כל פרשנות של שירה היא לגיטימית – גם אם כמו במקרה הזה זה משנה את המשמעות המקורית.
כן, כמו שכתבתי למירי – כלל לא שמתי לב שיכולה להשתמע מזה קריאה כזאת, אבל לא חשוב – בסוף הכל זה מעגל אחד גדול – כשאנחנו צעירים, אחר כך כשהם צעירים… לא?
נוגע ללב.
תודה, יעל
יפה
תודה לך, שירה