השכן שלי נרצח ביום העצמאות . הוא נסע עם בנו נכדתו ואישתו לאי שם. בנו היה גברבר בלונדיני שתמיד חשדתי בו ובנטיותיו המאפיונריות.כל פעם הוא היה מגיע לבקרו במכונית מפוארת אחרת. שערו הבלונדיני מכסה את פניו המרשימות . דמיינתי לעצמי שהוא סוחר במכוניות גנובות . ודווקא הוא שרד. הוא נרצח , איש קטן, חיכן. חיוך מאומץ , ...
קרא עוד »סיפורים
איך נראים החיים של הניצולים אחרי יום השואה, סיפור שכתבתי על מי שהייתה המטפלת שלי .
-מי אוהב את שרה ? מי? אביטל קשת- מתי שקרניים צהובות נכנסות לי דרך החלון אני יודעת שכבר בוקר. אף אחד לא אומר לי את זה , את זה אני עוד יודעת. הם חושבים, שרה משיגנע , אז אני עושה את עצמי כזאת . הם מדברים בניהם וחושבים שאני לא שומעת , שאני טיפשה. אני יודעת שהם רוצים ...
קרא עוד »כל אחד והגלות שלו , כל אחד והגאולה שלו.
בכל ההרצאות שאני הולכת אליהן מדברים איתי על הגאולה הקרבה . מה שגורם לי לנבור בכל הגלויות אליהן הושלכתי בימי חיי. הגלות הראשונה התרחשה על רקע המעברים התכופים בין לוקסמבורג לישראל. בין מנטליות אירופאית לחיספוס ישראלי. אסביר את עצמי. גדלתי בשכונה פשוטה בשם ' יד – אליהו' אולם בימי החופשה הגדולה נהגנו אני אימי (ואחר ...
קרא עוד »שיר על אהבה( סיפור)
"שיר על אהבה"/ אביטל קשת "קר ,תגידי לי שאת אוהבת אותי," אמיר לוחש לי באוזן ומושך את השמיכה לכיוון שלו. נודניק , אנוכי כולי זעם כבוש. איך לא נמאס לו לקרצייה לבקש ממני תמיד את אותו הדבר. אולי זה משום שאני גם קרה וגם חמה , מחליפה מצבי צבירה כל חמש דקות וזה מאיים עליו. אבל איך ...
קרא עוד »מי הם האוטיסטים ולמה כדאי לחשוב לפני שמחסנים בגיל יום.
בבלוג של מיכה מתנהל ויכוח מסעיר לגבי מנהג המילה היהודי ואני ממלאת את פי במים. אין לי עניין בויכוחים מהסוג הזה. מה שכן, אני רוצה להזהיר את הציבור מפני מתן חיסונים לפני גיל שנה. לצערי מס' האוטיסטים בעולם רק עולה ואני העדה הראשונה לכך. כ6 שנים לערך אני עובדת בהפוגות עם נוער אוטיסטי ולצערי מספרם של תלמידי רק ...
קרא עוד »השפיות שלי צועקת לשכוח אותך.
נכתב לעילוי נשמתה של חדווה. א. ש. חדווה יושבת חנוטה על כסא ואין שום מוצא . העיניים שלה עדין הכי כחולות שיש בנמצא והעצב שלי מודחק, לא קיים . העצב שלי נרדם. אני מנסה לסגנן מילים כאילו מילים יפארו מצב . אבל חדווה לא עונה לי , בחוץ קר עכשיו . מיתרי הקול שלה אינם ברי שימוש , את צרכיה ...
קרא עוד »סיפור למיזם של אומי, סיפור , שמו : לא יכול להיות שזה היה חלום
אני כולי מתחת לשמיכה בתוך המערה שלי . הראש שלי , הרגליים , הכתפיים הכל מכוסה וחם לי נורא , כמעט שורף. חווה הבובה שוכבת שם איתי . אני יודעת שהיא מאד עייפה . העיניים הכחולות שלה עצומות . אבל בכל זאת עוד אפשר לראות קצת מהכחול שמתרוצץ לה מתחת לריסים. חשוך לנו אבל הכחול הזה הוא כמו זיקוק ...
קרא עוד »נבואות בפריז
נבואות בפריז נסענו ברכבת מגרמניה לפריז לחגוג את תחילת השנה האזרחית. אנחנו , זה אומר אני וחברתי הטובה ביותר, נקרא לה לצורך העניין נטע . היא הבטיחה שנתאכסן במלון על חשבון קרוב משפחתה ששוהה בעיר לרגל ביקור עסקי. כשהגענו , התברר לי שעשיתי טעות נוראית ונקלעתי אל תוך סאגה משפחתית רווית יצרים. מסתבר שכל תנועה שלו הרתיחה את ...
קרא עוד »אהבה בקיבה, רמונט על הקירות.
אהבה בקיבה, רמונט על הקירות. —————————————————————————– גידלתי בבית אהבה די טורדנית, לא הייתה לה צורה מוגדרת. הייתה בה איזה גמישות מתעתעת , חרצובות לשון משתלחות מול אצבעות רוטטות . בימים מסוימים היא דמתה לכלבלב משוטט , בימים אחרים היא נזלה כמו חמאה ,נמרחת על הקרחת של בעלי לכל אורכה . למענו היא הופכת את עצמה לשמפו של שטיחים ...
קרא עוד »בלוגיה למען אתיופים
בעבר עבדתי עם בני העדה האתיופית. אני מודה שזאת לא הייתה חויה קלה. כשלימדתי ילדים קטנים ראיתי לנגד עיניי : חן והתלהבות אך גם פראות וחוסר מיקוד. המון ילדים היו מגיעים לכיתה עם חולצות קרועות או מוכתמות , בלי אוכל ולחלופין בלי קלמרים מצוידים. ניכר היה עליהם שהם לא בטוחים במקום שלהם ולכן לצד המון שמחה ואנרגיה נאלצתי להתמודד גם עם בהמון בעיות משמעת ...
קרא עוד »
תשובת הלב חוקרת את החיים ,וכותבת עליהם