תשובת הלב חוקרת את החיים ,וכותבת עליהם
"שיר על אהבה"/ אביטל קשת
"קר ,תגידי לי שאת אוהבת אותי," אמיר לוחש לי באוזן ומושך את השמיכה לכיוון שלו. נודניק , אנוכי כולי זעם כבוש. איך לא נמאס לו לקרצייה לבקש ממני תמיד את אותו הדבר.
אולי זה משום שאני גם קרה וגם חמה , מחליפה מצבי צבירה כל חמש דקות וזה מאיים עליו. אבל איך אפשר להתייחס ברצינות לכדור השומן הזה שמסוגל להיתקע במיטה ימים שלמים , לנגן לך על העצבים וליבב כשלא מפנקים אותו. לפחות החברים שלו הביאו לנו קצת חומר מאמסטרדם אז יש לנו מה לעשות ביחד..
קליד שונה .הוא תמיד נותן את עצמו בלי חשבון, אף פעם לא דורש, מרבה לחייך. אני קמה מהמיטה.
לאן את הולכת?" אמיר שואל.
"לעשות סיבוב. " אני עונה ולוקחת איתי את הסיגריות.
קר בחוץ. אבל זה נסבל," קליד", אני כמעט משחררת צעקה לאוויר החופשי, אבל עוצרת את עצמי ברגע האחרון. בסוף מטלפון ציבורי אני מתקשרת אליו.
"קליד זו אני, אני רוצה אותך תגיע לכאן מהר!".
תוך עשר דקות הוא שם. כנראה שאני חשובה לו אם הגיע לכאן כל כך מהר. אני מבחינה שמשהו מעיב על שמחת הפגישה המחודשת.יש לו דמעות בעיניים.
"מה קרה קליד בכית?"
"כן," הוא עונה חלושות.
"למה?" אני חוקרת.
"למה?" אני חוקרת.
" כי עכשיו אני מבין שסתם כעסתי על הבת שלי, כל השנים היו לה בעיות שמיעה קשות ואני חשבתי שהיא עושה לי דווקא , מתעלמת ממה שאני אומר לה ולא משתפת פעולה .לא נראה לי שהיא תוכל אי פעם לשיר איתי," הוא נאנח בכבדות.
אני רוצה לומר לקליד שאני מוכנה לשיר לו כל החיים, אבל יודעת שהילדה המולטית הזאת עם התלתלים הרכים יקרה לליבו הרבה יותר.
" אולי ניסע לאולפן קצת, " אני מציעה.
כנראה ששום שיגעון שלי כבר לא מפתיע אותו , כי הוא מתניע את הרכב המסחרי שלו ונוסע.
" מה שלום אמיר ? " הוא שואל .
אני שותקת.
" עצלן תגידי לו שישקיע יותר על התופים ונוכל לעשות משהו."
אני שותקת.
" עצלן תגידי לו שישקיע יותר על התופים ונוכל לעשות משהו."
"הנה הגענו, " הוא מציין לפני עובדה ושואל: "עוד בא לך לשיר הלילה?"
אני מהססת ובוחנת מחדש את סף הסבלנות שלו.
"אמיר עבר ילדות קשה תנסי להבין אותו, " הוא מתחנן." אז בעצם באת בגלל אמיר?" אני מקשה עליו.
"ומה?" הוא לוטש אלי זוג עיניים גדולות,"סתם ככה אנטוש אישה וילדה באמצע הלילה ? ,אני מודאג כי היחסים ביניכם לא טובים אמיר מעשן מכל הבא ליד רב עם אבא שלו מעליב אותך."
"איך אתה יודע את כל זה ?"
" אני מכיר אותו לא מהיום ," הוא עונה לי ומחיך" אבל אתם צעירים ,תסתדרו."
" אבל אנחנו בכלל לא יודעים איך להסתדר! " בא לי לצרוח,"אמיר רב עם אבא שלו כי הוא רוצה לכתוב מוסיקה , אבל אבא שלו רוצה שנתחתן ונעבוד בעסק שלו .ככה אמיר ישאר לידו בגרמניה והעסק המתמוטט הזה יתחיל כבר לתפקד . כסף אף פעם לא היה חשוב לאמיר רק מוסיקה ואני למי אכפת ממני ? כל המשפחה שלו טוענת שחוץ מזה שאני יפה אני סתם פדלאה ששוכבת לה במיטה וחולמת להיות זמרת במקום לדאוג.."
האוויר נגמר לי ואני נחנקת .קצת פיתוח קול כנראה לא יזיק לי.
האוויר נגמר לי ואני נחנקת .קצת פיתוח קול כנראה לא יזיק לי.
"למי לדאוג ?" קליד שואל עייף
."לאמיר אז למי?"
איזה סתום ,אני לא מאמינה.
איזה סתום ,אני לא מאמינה.
"הבת שלי לא תוכל כבר לשיר ,לך עוד יש סיכוי זה צריך לנחם אותך," הוא אומר ומתחיל לנהוג חזרה לכיוון הבית.
שוב הילדה המאוסה הזאת ברקע .לכולם יש הורים שכל כך דואגים להם רק לי אין אף אחד . אני כאן בגרמניה כבר חצי שנה ולא קיבלתי מהם אפילו רבע מכתב.
אני מתמלאת חמלה על קליד, מה הוא אשם בכל זה ?רוצה רק לנשק את השפתיים השחורות והבשרניות שלו , ללטף לו את הגוף באיטיות, ללקק לו את הדמעות שכבר התייבשו בינתיים.
" הגענו" הוא מכריז. קורץ לי בחצי עין מפטיר כלאחר יד: " תעשו חיים את ואמיר. "
האמירה הזאת מרתיחה אותי מחדש ואני יוצאת מהרכב וטורקת את הדלת אחרי.
האמירה הזאת מרתיחה אותי מחדש ואני יוצאת מהרכב וטורקת את הדלת אחרי.
הדלת של הדירה המשותפת שלנו פתוחה לרווחה כמו שעזבתי אותה. אמיר שוכב באותה תנוחה, מביט בי משועשע כמו קיסר רומי תאב חידושים.
אני נשכבת לצידו ולא חולצת אפילו את הכפכפים. אני עוצמת עיניים והוא מתקרב אלי , דוחף לי ידיים מתחת לטרנינג המהוה. זה כואב נורא. אני לא מגיבה.
אבל אז הוא מוציא אותן משם ומבקש: "תגידי לי שאת אוהבת אותי טוב ,אני רוצה לעשות את זה עם המון אהבה הלילה".
על השידה לידו יש סיגריה ממולאת בכל טוב .הוא מדליק לי אותה . כולו תקווה שאחרי הסוטול הזה, אני אתן לו את התשובה הנכונה.
————————————————————————————————————–
הסיפור נכתב לפני שנים והיה אמור להתפרסם במעריב במדור שנפתח עבור כותבים אלמונים, אך כנראה "שלכבודי" המדור נסגר והוא שוכב לי כאן במגרה.
מאז אני כותבת קצת אחרת,מה גם שהתחזקתי בדת ולמרות שכתיבתי עדין נועזת יחסית, אני משתדלת לא להסחף. אם כי גם בזה יש תנודות, תשובה זה תהליך ארוך. ( לפחות אצלי ).
חשבתי גם להשתמש במשהו מהחומרים של הסיפור הזה למטרה אחרת.
אישית, אני בכל זאת אוהבת אותו מכל מיני סיבות .
אמין ומאפיין דמויות שכאלו.
תודה איציק.
אביטל, זה יפה ומסקרן להמשך. לדעתי זה פרק מסיפור שכדאי לך להמשיך.
עם האמיר הזה נזכרתי באחות של חברה שלי שלמדה אריכטקטורה בפירנצה. חצי שנה היא שכבה במיטה, אכלה שוקולדים ובכתה.
אמיר , ממש תודה על העידוד, כי באמת רציתי לעשות עם החמרים האלה משהו יותר רציני ואני מתבשלת בזה.
לפעמים צריכים עוד משהו שיאמר מילה, כמוך.
אני מסכימה שזה מסקרן להמשיך ולקרוא מה קורה איתם ובעיקר איתה.
תודה מיכל, רציתי להביא את זה ממקום אחר.
אני שמחה שזה מעניין אותך.
לאלו שעוד לא מצאו אהבה
http://www.loveclick.co.il/ahava.html