תשובת הלב חוקרת את החיים ,וכותבת עליהם
-מי אוהב את שרה ? מי? אביטל קשת-
מתי שקרניים צהובות נכנסות לי דרך החלון אני יודעת שכבר בוקר. אף אחד לא אומר לי את זה , את זה אני עוד יודעת. הם חושבים, שרה משיגנע , אז אני עושה את עצמי כזאת . הם מדברים בניהם וחושבים שאני לא שומעת , שאני טיפשה. אני יודעת שהם רוצים לבזבז לי את כל הכסף שהגרמנים הביאו לי על מה שעשו לי שם בוורשה , שרצחו לי ,אימא ואח קטן ,ונשארתי רק אני,שרה . נביא לה מטפלת גויה שתדבר איתה פולנית ,כי שרה כבר לא שרה, היא שוכחת מילים, היא מתבלבלת והופכת כל מה שאומרים לה , היא חלשה הם מתלחשים וצוחקים , חה.. חה חה..
מטפלת ישראלית נגרש הם חושבים וניקח אחת שלא לוקחת הרבה כסף , מטפלת פולניה , היא תדבר איתה פולנית תטפל בה כמו שהיא צריכה.
אני רואה אותם מול העיניים , מעשנים סיגריה מסריחה.
אני לא צריכה מטפלת גויה , גויים ראיתי מספיק, שני פרצופים יש להם, שילכו לעזאזל כולם . מטפלת מפולניה , שתלך מפה, אני לא צריכה אותה , שתלך לארץ שלה , לגויים שתלך.
אבל הם עקשנים קשה להם לוותר על הרעיון הזה שנתקע להם כמו נעץ באמצע הראש.
כל התכנונים שלהם התחילו אחרי הבוקר ההוא , הבוקר הרע ,שבגללו הכול בחיים שלי השתנה .
קמתי מוקדם והייתי קצת עצובה . אסור לי להיות עצובה? בכיתי . המטפלת הישראלית שלי לא הייתה ,היא לקחה חופש . אני לקחתי פעם חופש ? הסתכלתי על העצים שעמדו יפים מול השמש , וכמעט צעקתי על הקרניים שככה שורטות את הענפים, רציתי ללטף אותם. ואחר כך מה עשיתי?רציתי לאכול משהו , אבל המטפלת לא השאירה כלום במקרר ,היא, לא איכפת לה מה יקרה עם שרה ,העיקר בשבילה זה הימי חופש שלה. אז יצאתי לשדרה.
אסור לי לצאת לשם לבד ? מותר. מיד מצאתי ספסל . לא היה לי מה לעשות והסתכלתי על התינוקות על ,הינגלה הקטנים ,וכמעט בכיתי , אימא שלהם לא שמה להם כובע על הראש , ויש בחוץ רוח הם יהיו חולים , ולאימא שלהם זה לא איכפת . האימא שלהם כל היום מסדרת לה את הציפורניים הארוכות שלה במספרה . לא שווה הרבה האימא שלהם . נזכרתי בילדים של נוח , הבן שלי . מה לא עשיתי בשבילם ? כשברחה אשתו לדיסקוטקים הוא לקח אותם ממנה , הביא אותם לכאן . קניתי להן , נעלים בגדים חדשים , הן בנות . זה לא מכובד שבנות ילכו עם סמרטוטים ,כמו שאני הלכתי בוורשה. נוח אמר לי פעם תודה ?
אחר כך בשדרה חיפשתי אנשים שאני מכירה . רציתי לדבר קצת אידיש , אבל אף אחד לא היה . ראיתי רק את רונן, שהוא תימני, אבל גבר שלא שווה גרוש , ראיתי שהוא יושב עם בחורה מטומטמת אחת ,מסתכל עליה ,כמעט פוזל , והיא צוחקת . אני חושבת שזה אולי בגלל שהוא עובד בחברת החשמל . כל התימנים עובדים שם, זאת חברה לתימנים. היא צחקה בקול רם , אפילו לא מתביישת .
את כל זה חשבתי ,ואז , רוח הזיזה את העלים שהיו תלויים על העצים בשדרה . ילד קטן עם לחיים אדומות , בא הרים אותם , נותן אותם במתנה לאימא שלו .
פתאום בא כלב גדול . הוא נעמד מולו והתחיל לנבוח עליו ועל כל , הינגלה הקטנים, נובח, נובח, ותכף הוא ינשוך כמו הכלבים של הגרמנים .
התחלתי לצעוק : "מספיק טיפש אחד ".
צרחתי :" עוד מעט הכלב הזה , נושך תינוק ."
אמרו לי אנשים , " תירגעי.."
מה הם מבינים ?פעם כלב טרף ילדה את זה הם רוצים לשכוח , אבל שרה לא שוכחת .
התחלתי להיות ממש רעבה . כל התינוקות בשדרה אוכלים בננות , ורק אותי ,שרה , שכחו. רציתי גם אני לאכול . במלחמה הייתי אוכלת מהאדמה אבל כאן …. התחיל להיות קר מאד. רונן , התימני , מחברת החשמל, לקח הצופר פושקה הביתה , עושה איתה שמה מה? אימהות שמו לתינוק כובע , ורק שרה יושבת לבד בשדרה. שרה רעבה . המטפלת שלה נמצאת ביום חופש . נוח, גר במודיעין. ישראל ,אגואיסט גדול . נכדות בצבא. שלוימה בקבר .
בסוף ראיתי איזה שכן שלנו ,שהיה גר מעלינו ועכשיו עבר דירה . הוא ליוה אותי הביתה. הוא , אלמן, אבל שרה לא שוכחת את שלוימה שהיה בעלה , דיברנו באידיש , אני מקשיבה והוא מספר לי על וורשה ,איזו עיר זאת הייתה לפני שבאו אליה הגרמנים. עמדנו בחצר עד שהחשיך והוא הלך.
פעם שרה הייתה יפה כמו אימא שלה , רק שאימא שלה למדה באוניברסיטה , הייתה אישה משכילה , ושרה הייתה בת שלוש עשרה כשהתחילה המלחמה, אז שרה לא למדה.
נכנסתי לבית ,צלצלו, אבל אני לא עניתי . ראיתי קצת דוגמניות בטלוויזיה .
אלוהים ישמור כמה שהן רזות . הן לא אוכלות כלום , אפילו בננות מקולפות הן לא אוכלות. הראש התחיל לכאוב לי . היה לי קשה לישון , כי פעם כבר הוציאו לי גידול מהראש . התחלתי לחשוב עלי ועל מה שעברתי ועל איך שהחיים מסתובבים ,ורק אנשים משתנים בעולם , פעם זה בא, פעם זה בא. הלכתי לארון , לקחתי כדור אדום ועוד אחד , ועוד קצת ( ישראל אומר שלקחתי שבע) . בלעתי הכול עם מים ,נכנסתי למיטה , לפני שנרדמתי חשבתי עוד פעם על זה שלא היו לי חיים טובים כל כך וטוב שזה יגמר עכשיו , נמאס מלהיזכר במלחמה , ובשלוימה שמת מאלצהיימר , ובאח קטן , ובאימא ואבא שמתו שם .
נכון , ששרה היא לא כמו פעם , שרה חלשה , מי צריך אותה . את הבית היא רשמה על השם של ישראל ונוח ,אפשר לזרוק אותה . כל אותו לילה ישראל ונוח התקשרו לשרה , אבל לא היה לי כוח לענות , צעקתי . צעקתי , שגרמנים , אס , אס , באים עם כלבים גדולים , ולוקחים את שרה לכוכבים , ושכנים רוצחים , שרוצים לכרות עצים , עושים לשרה רע , כי עצים יש להם נשמה. בבוקר לקחו את שרה לבית חולים. שרה לא אוהבת רופאים. הרופאים לא ידעו לטפל בשלוימה והוא מת. שרה אוהבת רק את קופת חולים ,"זמנהוף". הרופאים בדקו את שרה הרופאים, אחר כך שיחררו אותה הביתה. בעצם אולי הייתי שם יום. מאז כולם אומרים ,שרה, ,פטומלט , לא זוכרת כלום , מה שהיא מדברת איתך , בטוח שכבר שכחה . מה שקורה היום , היה אתמול , בגלל הכדורים שלקחתי בגללם הכל קרה, ועכשיו הם רוצים לתת לי מטפלת לכל היום, היא תישן איתי גם בלילה . מה אני צריכה את זה ? הם חושבים ,שרה, היא , מטומטמת , אבל אני זוכרת את הכול .
היום יחליטו על זה , ואם אני לא מסכימה, ישראל ונוח לא יבואו לבקר .
המטפלת הישראלית שיושבת לידי הדליקה לי את הטלוויזיה, ואחר כך הלכה , ראינו דוגמניות . הן כאלה רזות ,לא אוכלות כלום , ולא בגלל המלחמה.
מכמיר ואמין ביחס לדמות המספרת.
זה אמיתי כל כך. הבאת אותה ממש.
תודה מיכל היא בדמי.
איציק, זאת באמת האמת שלה, תודה.