אוקיינוס הקברניט
היא באה אל עצמה בהעדר האור
דרך עלטת הגרון
עד חשכת ליבה
שם הוא חיכה לה
והיא באה אל ליבה.
קולותיו שוברים את מקור הכוח
ומשתנים לקול שירה.
הם מציירים את דמותה
ומכפילים בעופרת.
היא שומעת את קולו מתוך קולה
ורואה את פניו מתוך הראי.
כשהוא נוגע בשדיה
היא חשה זאת בכף ידה.
זה נראה יותר כפזמון עם איכויות של שירה.
אוי, זה יפה.
שהקול בא מהלב הכול הוא הבית