וְנֵר אלוֹהִים טֶרֶם יִכְבֶּה וְאבִי שׁוֹכֵב בַּהֵיכָל
לָהָט החֶלֶב מַנְהִיר עֵינַיו לִכְדֵי תְּכֵלֶת נַהָר.
עִם שָׁחַר נַפְשׁוֹ נַעַשְתָה דַבַר חָדָשׁ.
לְחִישָׁת הרוּח בִּיְצִיאַתַהּ
נִשְׁמֵעָה מֵרְחַק דּוֹר מִמְקוֹם גּוּפוֹ
וְהַפְכָה לְדִבּוּר
בִּלְשׁוֹנִי.
הוּא הָיָה יָתּוֹם לַכֵן הֵצִיג עָצְמוֹ תָּמִיד
בִּשְׁמוֹ הַשֵּנִי:
גְּרוֹסְמַן
רַק בְּצִנְעָה הָיָה
שְׁמוּאֵל
מַתִיר נִשְׁמָתוֹ לָחפְשִׁי.
אוקיינוס הקברניט
חגית,השיר עדין, מרגישים את אווריריות הרוח היוצאת ממנו, ואת הכאב
שיר נפלא ושלם. מדוייק ועדין.
היי חגית
זה כל כך דוקר, הרחוק והקרוב, העיניים של המתבונן שלך.
השם שנתת לשיר.
להתראות טובה
נכון, מאוד עדין. ואני מאוד אוהבת את הבית האחרון, מתואר בו משהו יומיומי כביכול, איך האב נהג לכנות את עצמו, אבל זה נותן לי פתאום המון על האיש הזה שאני לא מכירה, ונקשרת אליו דרך הפרט הזה.
תודה יעל, תיארת את זה באופן מדוייק.
שיר חזק. רואים את דמותו מבעד למילים.