נולדתי בשנת 1976 בעיר אחת לצד הים התיכון. בנעוריי עזבתי והלכתי מעירי. בבגרותי שבתי אליה. אינני רואה את כחול הים מחלוני או שומעת את רחשיו. יותר מכל אני רוצה עכשיו להפליג, לשבת בתא נידח, לשתות כוס יין, להצית סיגריה ולכתוב.
ספריי:
2007 - תשעה שירים לשמואל, הוצאת פלונית
2010 - לויתני האפר, הוצאת קשב לשירה
שאלה לשעת ערב
מה היא לדעתכם/ן הדרך הטובה ביותר להרדים תינוקת בת ארבעה חודשים?
להחזיק בה (לשון היא כולל הוא) ולהרגיע אותה ואולי כמעט להרדים אותה ואז להניח אותה במיטתה, וכשהיא בוכה לעשות את זה שוב, ושוב ושוב. עם כל תינוק הקצבתי לעצמי שבוע ימים לתהליך הזה. בפועל, זה לוקח כיומיים. המסר: את יכולה לישון, אך לא עלי. היתרון הגדול: לא צריך להניח לה לבכות אלא כל פעם את יכולה להרים ולהרגיע. אבל בסך הכל, זה המון בכי בפעמים הראשונות — עד שמרגיעים אותה וכו". אחר כך, תראי, הם הולכים לישון מיד לאחר שמניחים אותם במיטה. ודוק: הכל בקשר לתינוקות צעירות מאד — כמה חדשים. עם הגדולים זה יותר מסובך!
עשיתי את זה עם שלושה מילדי וזה עובד מצויין. צריך כוח רצון לעבור את שלב הלמידה, אך כפי שאמרתי, מנסיוני, זה לא לוקח יותר מיום. אני מנסה שוב ושוב להעביר להם את המסר: אני אוהבת אותך ולא רוצה שתבכה ואת יכולה לישון, אבל רק במיטה. מאד קשה לי עם השיטות שלא נותנים לך לגשת לילד לזמן מסויים (פרבר וכו") ולהניח לו לבכות ולכן זה מאד התאים לי. והם לומדים להירדם לבד. גם עוזר לשים משהו במיטה שהם יכולים לקשור עם שינה, דובי מסויים. או, אנחנו היינו תמיד שמים סדין פלנל כדי שיקשור את החוש עם השינה. אבל שוב: מנסיוני, כשהם גדלים – גיל שנתיים וכו" — יכולים להתפתח כבר דרישות חדשות ואז באמת אין כללים לדעתי.
בכל גיל זה סיפור לגמרי אחר – הטקס של "ללכת לישון" מאוד עוזר לבני השנתיים.
יש שיר מסוים, ובובה מסוימת ושעה קבועה ולפניה פעולות בסדר לרוב באותו סדר.
גם להגיד שזה מה שהולך לקרות. הולכים לישון. לילה טוב. שיר היקינתון. בגיל שנתיים קל לי יותר לתת להם לבכות כמה דקות. להיכנס ושוב.לילה טוב. גם אבא ואימא רוצים לישון.
לשבת ליד התינוק ללטף ולספר סיפור. אנחנו חושבים שהם אינם מבינים אך הקול שלנו מרגיע. כך נרדמים. הרבה פעמים באמצע הסיפור. אצלי זה עבד על כל שלושת הילדים ועכשיו זה עובד מצויין על הנכד הקטן.
אוקיינוס הקברניט
להחזיק בה (לשון היא כולל הוא) ולהרגיע אותה ואולי כמעט להרדים אותה ואז להניח אותה במיטתה, וכשהיא בוכה לעשות את זה שוב, ושוב ושוב. עם כל תינוק הקצבתי לעצמי שבוע ימים לתהליך הזה. בפועל, זה לוקח כיומיים. המסר: את יכולה לישון, אך לא עלי. היתרון הגדול: לא צריך להניח לה לבכות אלא כל פעם את יכולה להרים ולהרגיע. אבל בסך הכל, זה המון בכי בפעמים הראשונות — עד שמרגיעים אותה וכו". אחר כך, תראי, הם הולכים לישון מיד לאחר שמניחים אותם במיטה. ודוק: הכל בקשר לתינוקות צעירות מאד — כמה חדשים. עם הגדולים זה יותר מסובך!
נשמע מעניין. את בעצם אומרת שאניח אותה במיטה ואז כשהיא בוכה להרים אותה להרגיע אותה ואז להשיב אותה.
עד שהיא לומדת להירדם בעצמה. נשמע לי מאתגר.
עשיתי את זה עם שלושה מילדי וזה עובד מצויין. צריך כוח רצון לעבור את שלב הלמידה, אך כפי שאמרתי, מנסיוני, זה לא לוקח יותר מיום. אני מנסה שוב ושוב להעביר להם את המסר: אני אוהבת אותך ולא רוצה שתבכה ואת יכולה לישון, אבל רק במיטה. מאד קשה לי עם השיטות שלא נותנים לך לגשת לילד לזמן מסויים (פרבר וכו") ולהניח לו לבכות ולכן זה מאד התאים לי. והם לומדים להירדם לבד. גם עוזר לשים משהו במיטה שהם יכולים לקשור עם שינה, דובי מסויים. או, אנחנו היינו תמיד שמים סדין פלנל כדי שיקשור את החוש עם השינה. אבל שוב: מנסיוני, כשהם גדלים – גיל שנתיים וכו" — יכולים להתפתח כבר דרישות חדשות ואז באמת אין כללים לדעתי.
בכל גיל זה סיפור לגמרי אחר – הטקס של "ללכת לישון" מאוד עוזר לבני השנתיים.
יש שיר מסוים, ובובה מסוימת ושעה קבועה ולפניה פעולות בסדר לרוב באותו סדר.
גם להגיד שזה מה שהולך לקרות. הולכים לישון. לילה טוב. שיר היקינתון. בגיל שנתיים קל לי יותר לתת להם לבכות כמה דקות. להיכנס ושוב.לילה טוב. גם אבא ואימא רוצים לישון.
אין דרך אחת טובה. זה תלוי בגיל ובהרגלים (יונקת? ). גם תלוי לדעתי ברמת השכנוע הפנימי של ההורים.
לשבת ליד התינוק ללטף ולספר סיפור. אנחנו חושבים שהם אינם מבינים אך הקול שלנו מרגיע. כך נרדמים. הרבה פעמים באמצע הסיפור. אצלי זה עבד על כל שלושת הילדים ועכשיו זה עובד מצויין על הנכד הקטן.