בננות - בלוגים / / יש לי ת'כָּל
אוקיינוס
  • חגית גרוסמן

    נולדתי בשנת 1976 בעיר אחת לצד הים התיכון. בנעוריי עזבתי והלכתי מעירי. בבגרותי שבתי אליה. אינני רואה את כחול הים מחלוני או שומעת את רחשיו. יותר מכל אני רוצה עכשיו להפליג, לשבת בתא נידח, לשתות כוס יין, להצית סיגריה ולכתוב. ספריי: 2007 - תשעה שירים לשמואל, הוצאת פלונית 2010 - לויתני האפר, הוצאת קשב לשירה

יש לי ת'כָּל

 

 

 

 

 

 

tracy emin – i"ve got it all

בִּתְחִלַּת הַמֵּאָה הָעֶשְׂרִים וְאַחַת הַכֶּסֶף הוּא מִין
שֶׁל מַחֲלַת מִין.

מטְבּעות מוּגְלָה נִשְׁפּכוֹת לְוֶנוּס הַחֲדָשָׁה בֵּין הרגְלַיִם

הִיא איננה בּת גִיל. בְּערךְ בּת שבע עֶשְׂרה.

החזֶה שלהּ מזדקר מחזיה תוֹמכת, מַגְבִּיהָה.

צְמִידֵי שׁרְשׁרֶת  וְטַבַּעַת זָהָב, יהלומִים, מַטְבְּעות

אגְרוף לק אדום. הגוּף אֵינוֹ מכיל את כל הכּמות.

נדמה שעוד מעט יִוַלֵד לה עֻבּר זהב וְהִיא תניקו בכסף.

שלא תַּשְפִּילִי מבּטךְ הרציני כְּשׁאת אוֹגֶרֶת בְּתוֹכךְ ממוֹן

אז מה אִם רגְליךְ מְפֻסָּקוֹת. לא אני אֶשְפֹט פַּתְיָנִית מֻשׁלֶמֶת,

הכל שלך כעת. רק שאתְּ נראית כמו מכונת מזל

משתלשל זהב מֵרגְליךְ. מי יִלְחץ על הידית ויקבּל שְׁלוֹשָה דֻבְדְבָנִים?

פורקת אוצרות ואוספת עצמךְ במו ידיךְ. גוֹרפת פְּרס.

נִרְאֶה שׁקַר על הרצְפה האדומָה וְאֵין אוִיר.

נְיַר הכסף שׁאב אֶת כּל הַחַמְצן.

 

 

 

 

 

 

 

 

14 תגובות

  1. את ה? כתבתי כי היה חלון ריק

    ועכשיו כשעלה הפוסט – הדבר הראשון שעולה לי לראש זה
    god damn

  2. מדויק, אם כבר לכתוב על הביבים אז עד הסוף.

  3. על סף העשור הראשון של המאה העשרים ואחת, סוף אלפיים ושבע, הדקדנס לא תפס, הדקדנס הצרפתי, לצורך העניין, המוחצן, בישראל עדיין טוהר מידות ומוסר.

  4. היום הכל פונוגרפי, גם בישראל, יש רק גילוי בלי כיסוי. כמו תוכנית החדשות שהפכה לתוכנית אסונות ולכלבוטק שמציג התעללות בילדים בפריים טיים. המוח החולני של העם דורש פורנוגרפיה!!!

  5. כל עוד התקשורת פועלת עם הערוץ המיסחרי התוצאה היא פורנוגרפיה. רק הערוץ הראשון לא התקלקל.

  6. קראתי את השיר כמה פעמים וכל פעם קיבלתי תיאור מצמרר על חיינו החומריים במאה ה-21. זה קצת זעזע אותי ואולי בעצם זאת הייתה הכוונה.

השאר תגובה

כתובת המייל שלך לא תפורסם באתר. שדות חובה מסומנים ב *

*


*

© כל הזכויות שמורות לחגית גרוסמן