אוקיינוס הקברניט
נפגשנו לפני שש שנים ב'תולעת ספרים'. הוא ישב בשולחן לצדי, גבו המורם פונה אל חלון הראווה ופניו אל הספרים. בחוץ בערה שמש אוגוסט ומכנסיו הקצרים חשפו זוג נעליים שחורות וגבוהות, מהן בקעו גרביים אפורים שעטפו כפות רגלים הבקיאות במסעות, ועור רגליו המתמשכות מוצף נשיקות שמש, כמי שמעולם לא לבש מכנסיים ארוכים. מבעד לאדרת זקנו הלבן האירו אליי עיניו במבט נוצץ ועמוק, שאינו נכנע לתכתיבי הזמן והמקום, אלא נותר תמים ותמיר, ולכן מסוגל לחדור מבעד לשכבת הניכור שסבבה בבית הקפה.
הוא הניח על השולחן העגול מחברת שורות דקיקה ובידו עפרון, כתב בין השורות אותיות גדולות ותמות. כמה מוזר הוא נראה לי, תופעה משונה. הבטתי בו ועינינו נפגשו. שאלתי אותו למעשיו ואמר לי שהוא משורר, אמרתי שגם אני. מיד קם על רגליו הארוכות וחיבק אותי, צחק בהתרגשות ואמר שזה נדיר ששני אנשים זרים רואים עין בעין. הוא היה מאושר ואושרו מדבק. מיד נתן לי לקרוא את ספר שיריו הראשון, בגלגל האור, שראה אור בשנת 1962, בהיותו בן עשרים ואחת שנים בלבד, בהוצאת מחברות לספרות.
קראתי את שיריו בשקיקה ואמרתי לו כי שירתו נושקת לשירתו של יאיר הורביץ. הוא שמח וסיפר לי כי היו חברים והרחיב על שנות ילדותם הזוהרת ברחובות תל אביב. הופתעתי לגלות ששיריו נכתבו בעיר, מפני שהצטיירו כמתבוננים בנוף אחר, נוף בראשיתי שיד אדם בו לא נגעה, נוף הנוגע בטל העלים ובאורות הירח החפים ונקיים מבניינים. ראייתו הזכה הצליחה לראות את הנסתר והנחבא בין המדרכות האפורות.
אחר כך שאלתי אותו למהות שמו ולמה קוראים לו פיצ'י?
הוא סיפר לי שזה מפני שנולד כפג והיה כה קטן, לכן קראו לו כולם פיצי.
מאותו יום היינו לחברים, כתבנו זה לזו מכתבים, המשכתי לקרוא את שיריו וגיליתי את היותו יורד מרכבה. ולאחר שאמרו כי הלך לעולמו ידעתי כי אנשים כמוהו אינם כַּלִים מן העולם. אנשים נדירים ויפים כמותו' שעינם זכה כעיני ילד, אנשים כמו פיצ'י חייבים לשוב ולהוולד.
ובוודאי כבר התגלגל ונולד ושב לכאן בגוף של תינוק והיום הנו בן שנה. עוד מעט ילמד לדבר שוב ויגדל לכתוב שירים זכים המקדשים את אהבת החיים. ואני מקווה כי נשוב להפגש שוב, בתיווכה הנדיב של אלת המקרה העיוור, ביום קיץ חם, בבית קפה, שני אנשים זרים שיראו שוב, עין בעין.
שיר עושה חיים/ מאת יהורם בן מאיר (פיצ'י)
פַּעַם
אַחַת
בְּחַיָּיו, חַיָּב אָדָם
לַעֲשׂוֹת שִׁיר כָּזֶה שֶׁלֹא יֵעָשֶׂה.
לָצֵאת זַכַּאי
בַּשִׁיר, כְּדַאי
בְּאֶחָד
כֻּלוֹ
בְּשִׁיר עוֹשֶׂה
חַיִּים, עוֹשֶׂה הַשִׁיר
הוּא יַעֲשֶׂה
חַיָּיו לָשִׁיר
וְיוֹצֵא מִידֵי חַיָּיו
וִידֵי הַשִּׁיר
בּוֹ
פַּעַם אַחַת בְּחַיָּיו
כמה יפה כתבת חגית ועשית לפיצ'י עילוי נשמה
למה כוונתך "וגיליתי את היותו יורד מרכבה"
שבת שלום