תמיד היא חלמה להיות רובין הוד

פִּתְאֹם הָיְתָה קֶשֶׁת בַּשָּׁמַיִם

וְסוֹפְיָה הֵנִיפָה אֶת יְלָדֶיהָ וְצָעֲקָה:

"אֵיזֶה יוֹם יָפֶה! הַשֶּׁמֶשׁ זוֹרַחַת וְהַגֶּשֶׁם יוֹרֵד

וּבַשָּׁמַיִם קֶשֶׁת זוֹהֶרֶת!"

כָּל הַבֹּקֶר גָּנְבָה בְּגָדִים וְחִלְּקָה לַעֲנִיּוֹת.

זֶה מַה שֶּׁסּוֹפְיָה יוֹדַעַת לַעֲשׂוֹת.

הִיא בְּעַצְמָהּ אִשָּׁה עֲנִיָּה מְאֹד.

הִיא גּוֹנֶבֶת בְּגָדִים מֵחֲנֻיּוֹת צְדָקָה

אֲבָל לֹא יְכוֹלָה לִסְבֹּל אֶת הַשָּׁלָל בַּאֲרוֹנָהּ.

יֵשׁ לָהּ מַצְפּוּן, יֵשׁ לָהּ דֵּעָה טוֹבָה עַל עַצְמָהּ.

הִיא מְחַלֶּקֶת אוֹתָם לְנָשִׁים שֶׁנּוֹתְרוּ בַּקֹּר

תָּמִיד הִיא חָלְמָה לִהְיוֹת רוֹבִּין הוּד.

סוֹפְיָה בִּכְלָל לֹא רָצְתָה לְהִתְלוֹנֵן.

הַתְּלוּנוֹת עֲלוּלוֹת לְהַעֲכִיר אֶת הַמַּיִם הַטְּהוֹרִים

שֶׁצָּלְלוּ לְתוֹכָהּ בַּיַּלְדוּת.

אֲבָל הָאֵשׁ שֶׁפּוֹצְצָה לָהּ אֶת הַצּוּרָה.

הָאֵשׁ שֶׁמִּשְׁתַּנָּה בְּתוֹכָהּ לְתִנְשֶׁמֶת כְּלוּאָה.

לַשִּׁירָה לֹא יִהְיֶה מָקוֹם לִהְיוֹת יָפָה.

אִם סוֹפְיָה לֹא תַּפְסִיק לְקַלֵּל, הַבְּגִידָה תִּהְיֶה בְּטוּחָה.

הִיא חָלְמָה לִהְיוֹת רוֹבִּין הוּד.

זֶה לֹא בָּא בְּחֶשְׁבּוֹן לִהְיוֹת סְתָם אִשָּׁה.