בננות - בלוגים / / היכל הכשפים
אוקיינוס
  • חגית גרוסמן

    נולדתי בשנת 1976 בעיר אחת לצד הים התיכון. בנעוריי עזבתי והלכתי מעירי. בבגרותי שבתי אליה. אינני רואה את כחול הים מחלוני או שומעת את רחשיו. יותר מכל אני רוצה עכשיו להפליג, לשבת בתא נידח, לשתות כוס יין, להצית סיגריה ולכתוב. ספריי: 2007 - תשעה שירים לשמואל, הוצאת פלונית 2010 - לויתני האפר, הוצאת קשב לשירה

היכל הכשפים

 

 

 

 

 

 

 

רוֹזָה זִילְבֶּר טִפְּסָה עַל סֻלָּמוֹת לַגְּבָהִים

מִמִּסְדְּרוֹנוֹת מֻצְפָּנִים אֶל לַהֲבוֹת פָּנָסִים

רוֹזָה טִפְּסָה עַד הֵיכָן שֶׁהֵיכַל הַכְּשָׁפִים נֶהְפַּךְ

לְהֵיכָל רְפָאִים, עַד שֶׁחוּטֶיהָ הָיוּ רוֹפְפִים

הִיא מְשׁוֹטֶטֶת בָּרְחוֹבוֹת וּמְחַפֶּשֶׂת אַחַר הָאוֹחֲזִים

מִשְׁתַּקֶּפֶת בְּחַלּוֹנוֹת רַאֲוָה וְנוֹסֶקֶת עַל כַּנְפֵי

הִתְמוֹטְטוּת עֲצַבִּים, אֵשׁ עֲצוּרָה שׂוֹרֶפֶת לִבָּהּ,

מוֹנוֹלוֹגִים בְּזָוִיּוֹת הַפֶּה נִמְתָּחִים עַל מִטַּת סוֹף

רוֹזָה מְנִיפָה שַׁרְבִיט כָּסוּף וְרוֹקֶדֶת בְּפִנַּת הָרְחוֹב

שָׁם אֵין עוֹד חֲטָאִים זוּלַת שִׁכְחָה

צָלְחָה דַּרְכָּהּ לְהֵעָלֵם בְּטֶרֶם הוֹפִיעַ מַלְאַךְ הַנְּטִילָה

נִפְשְׁטוּ נְעוּרֶיהָ מֵעַל עוֹרָהּ

גַּם נַפְשָׁהּ יָצְאָה לְהַלֵּךְ בְּאֶרֶץ מֻכֶּרֶת

שֶׁעַד כֹּה הָיְתָה לָהּ גָּלוּת

שֶׁבָּתֶּיהָ אֵינָם עוֹד מֻזְהָבִים וּטְרוּפִים

אֶלָּא אָפֹר מְאֹד עַכְשָׁו בְּהֵיכַל הַכְּשָׁפִים.

 

 

4 תגובות

  1. שלמה אביו

    שלום חגית,
    .
    קראתי פעמיים את השיר, ואני חושב שהוא יפה וקומפקטי ונכון.

    בידידות ובברכה – שלמה אביו

  2. אהוד פדרמן

    תאור מסע אפקטיבי של אותה שושנה כסופה (רוזה זילבר) לאורך הגבול הדק כתער בין שפיות לטרוף בין מציאות לדמיון בין העולם הזה לעולם הבא.
    למרות שמעל השיר מרחפת רוח של התאבדות אווירתו אינה עצובה אלא קסומה

השאר תגובה

כתובת המייל שלך לא תפורסם באתר. שדות חובה מסומנים ב *

*


*

© כל הזכויות שמורות לחגית גרוסמן