אַשְׁרֵי הָאִשָּׁה אֲשֶׁר לֹא נָטְשָׁה בִּיתָהּ
וּבְדֶרֶךְ קוּקִיוֹת לֹא עָפָה
וּבְּקִנֵי זָרִים לֹא הוֹשִׁיבָה אוֹתָהּ
כִּי אִם בֵּין יָדֶיהָ עָטְפָה ראשה
וְלִטְּפָה וְשָׁמְרָה עָלָיו יוֹמָם וָלַיְלָה.
וְהָיְתָה אֵם נוֹכַחַת
וְאִשָּׁה משכילה
אֲשֶׁר השכלתה תִּתֵּן לבתה
וְתוֹרָתָהּ לֹא תדום
וְכָל אֲשֶׁר תַּעֲשֶׂה יַצְלִיחַ.
לֹא כֵּן הַקּוּקִיָּה,
כִּי זָרִים יְנַצְּלוּ גּוּף בִּיתָהּ
וְלָכֵן לֹא יָקוּמוּ זָרִים לְנַחָמָה
כִּי לֹא תֵּדַע בִּיתָהּ דֶּרֶךְ אֵם
וְדַרְכָּהּ תֹּאבַד.
שמתם לב איך בתוך כל קלחת סקירת הרומאן האאינפנטילי בין שתי הדמויות הטלויזיוניות הנ"ל, אף אחד לא ציין שהיא בעצם נטשה את ביתה? אף אחד לא נכנס רגע לסיוט הזה שעובר על ילדה בת חמש שאימא שלה נסעה לאמסטרדם לעשן סמים עם איזה גבר זר ובלילה כשהיא מתעוררת לבדה אין לה אימא. כל מה שיש לעיתונות לציין זה את התכנים העסיסיים וגם לכמה כותבים שמחשיבים את עצמם אינטליגנטיים כל מה שהיה חשוב זה כמה ספקטור כותבת מעניין.
יפה כתבת, חגית, אשרי אשה זו שלא זנחה ביתה תבורך מנשים ברוח מזמורי תהילים ואשת חיל מי ימצא.
לא מבינה תכנית טלויזיה כזאת המעלה על נס רומן בין שני פוחזים הנקנה במחיר חורבן הבית והמשפחה
מה קורה לנו?
לאן הגענו?
והכל בשם הצהוב הצהוב הזה
המקדש הכל
בחורה מסכנה הדנה הזאת
נרקסיסטית ואקסביציוניסטית , שילוב אומלל
אין לי דבר נגד דנה ספקטור, להפך, זכיתי להכיר אותה ולגלות שהיא אישה בעלת חוש הומור משובח ונהניתי מאוד מחברתה. הכאב הוא על חוסר האונים של ילדתה העזובה וכעת משנכפה עליי לקרוא בכל פעם באינטרנט על חייה הפרטיים של דנה נתקפתי כאב עצום במחשבה על ביתה. לכן החלטתי לפרסם את השיר הנ"ל.