נולדתי בשנת 1976 בעיר אחת לצד הים התיכון. בנעוריי עזבתי והלכתי מעירי. בבגרותי שבתי אליה. אינני רואה את כחול הים מחלוני או שומעת את רחשיו. יותר מכל אני רוצה עכשיו להפליג, לשבת בתא נידח, לשתות כוס יין, להצית סיגריה ולכתוב.
ספריי:
2007 - תשעה שירים לשמואל, הוצאת פלונית
2010 - לויתני האפר, הוצאת קשב לשירה
אוקיינוס הקברניט
הקריאה בסיפור הייתה עבורי שילוב של עונג ועצב. אולי קצת כמו מה שמוסיקה יכולה להיות, משהו מאגי, משהו ארכיטיפי, משהו אחר.
קצת הזכיר את השיר "תמונה אימפרסיוניסטית"…
ויש לי עוד אסוציאציות שעלו, במהלך ואחרי הקריאה.
מאוד מעורר לרגש,חשיבה, טקסטים ועוד…
נהדר…