אוקיינוס הקברניט
http://cafe.themarker.com/view.php?t=1385179
1
רַק בַּלַּיְלָה שָׁבָה סְטֶלָה לִמְנוּחַיְכָה
בְּסוֹנֶטת אוֹר יָרֶחַ הִיא שׂוחָה לָהּ
וּמְשוֹחַחַת עִם מֵתֶיהַ שָׁם לְמַעְלָה.
לִמְנוּחַיְכָה שָׁבָה סְטֶלָה רַק בָּלַּיְלָה
פּוֹשֶׁטֶת שִׁמְלָתָהּ בָּאֲפֵלָה
מְשָׁזֶּפֶת חֲלִיפַת עוֹרָהּ
מָעְפִּילִים גָּלִּים בְּבִטְנַת מְעִילָהּ
מְצִיפִים חָלָל נוֹקֵב שֶׁלִּיבָּהּ
גְּבוּלוֹתָיו הַמַּקִּיפִים,
בֵּין קִירוֹת גַּב וּבֶטֶן
נִלְגָּם שִׁקוּי מֻנְהַר בְּאוֹר הַנֶּפֶשׁ,
לְגוֹלֵל אֶת הַאֶבֶן מְעַל שֶׁלֹּא יָשׁוּב.
2
וַיֹּאמֶר אֲדֹנָי לִסְטֶלָה: לְכִי לָךְ בָּדָד בֵּין יַלְדֵי הָעֲנִיִים
לְכִי סְטֶלָה, בִּבְרָק הַצָּהֲרַיִם.
לְכִי אֶל הָעֲיֵפִים מֵהֶם לֹא תָּשׁוּבִי עוֹד
לְכִי אֶל עוֹבְדֵי הַתַּחְזוּקָה, אֶל שְׁתֵּי עֲבוֹדוֹת בִּיְמָמָה.
לְכִי לָךְ סְטֶלָה, מִן הָאָקָדֶמְיָה, לְכִי
מִן הפְּסִיכוֹאָנָלִיזָה, קִבְרִי אוֹתָהּ
תַּחַת שִׂינְאָתֵךְ,
לְכִי אֶל תָּחֲנַת הָרַכֶּבֶת שָׁם כִּסְאוֹת עֲלֵיהֶם לֹא יָשַׁבְתְּ
מַמְתִינִים בְּסַבְלָנוּת שֶׁיֵשׁ רַק לְכִסְאוֹת
עִיתוֹנִים שֶׁעוֹד לֹא נִכְתְּבוּ מְרַשְׁרְשִׁים אֵלַיִיךְ
בְּכָל הַשָּׂפוֹת אוֹתָן אֵינֵךְ דּוֹבֶרֶת
לְכִי סְטֶלָה אֶל הזָּר המְצַחְצֵח שִׁינָּיו
לִקְרַאת נְשִׁיקָתוֹ עַל שְׂפָתַיִךְ הַרְחוֹקוֹת
וּלְשוֹנֵךְ הַזָּרָה. הִימָּלְטִי מִשְּׁנוֹת הֲלִיכָה
עַל אוֹתָן מִדְרָכוֹת שְׁבוּרוֹת בִּרְחוֹב קִינְג ג"ורְג".
3
אֵיךְ הָלַכְתְּ סְטֶלָה לִבְכּוֹת מוּל אֲרוֹן הַקֹדֶש
כַּמָה שְׁתִיקָה הַיְתָה בּוֹ
עֵת שָׁלַחְתְּ יָדַיךְ אֶל הַפָּרֹכֶת
אַף אֶחָד לֹא הָיָה שָׁם
לא רוּחַ, לא הַבְטָחָה
רַק כָּמָּה סְפָרִים מֻטָלִים בַּעֲרֵמָה.
אֵיךְ עַלִיתְּ סְטֶלָה אֶל מַדְרֵגוֹת עֶזְרַת נָשִׁים
וּכְשֶׁיָרַדְתְּ לְבַקֵּשׁ אֶת אֱלוֹהִים
שָׁאַלְתְּ אֶת הַשְׁנַיִם הַרְכוּנִים עַל הַסְּפָרִים,
בָּעֲלֵי הַזָּקָן, תַּלְמִידֵי הַחֲכָמִים,
הַאִם יֵשׁ גַּן עֵדֶן? הֵיכָן אָבִי כָּעֵת?
הַאִם הוּא שָׁם?
מֵאֵיפֹה אֲנַחְנוּ יוֹדְעִים, הֵם צוֹחֲקִים
וְאַתְּ הוֹלֶכֶת מִשָּׁם מְדָבֶּרֶת אֶל עַצְמֵךְ
מִטַּלְטֶלֶת עָל מְטֻטֶלֶת
המְשֻׁגָעִים
אֵיךְ הָלַכְתְּ סְטֶלָה אֶל הָאֱלוֹהִים
בִּקַשְׁתְּ אַחֲרָיו בָּשֶׁלֶג
בְּבָתֵי כְּנֶסֶת נְעוּלִים
בְּנַרְקוֹמָנִים שֶּׁבַּרְחוּ מִבָּתֵּיהֶם
בְּנַגָּנֵי רְחוֹב מְגֻלְּחֵי תּוֹדָעָה
בִּרְחוֹבוֹת יְרוּשָׁלַיִם הַקָּרָה
חָלַפְתְּ עָל גֶּשֶׁר גֵּיא הִינּוֹם
בְּמוֹרַד סִמְטָאוֹת לְלא מוֹצָא
חָשֶׁכָה חָשֶׁכָה חָשֶׁכָה.
אַכֵן, עַכְשַׁיו הִנְךָ.
4
רק הוא מלוֶה אותי ביציאתי מן המדבּר
אנִי מנשׁימתוֹ מִשְׁתכּרת
עֵיניו מבּיטוֹת בִּי דרךְ כּל אדם שׁעל פּנַי חוֹלף
וְלבשׁ מעט מגוּפו.ֹ
מה אעשה בְּלִי עיניו? הפִכּחוֹן כּה חזק בּלבּוֹ
וְידוֹ בּידִי אֵיתנָה.
לאן אתה לוקח אותי? שאלתי
לרכּבת, הוא ענה.
אךְ בּהגיענו שׁמט ידי,
כמעט נפלתי, עברתי מנהרה.
כּל צִרְצריו המֻפְלָאִים לִיווּ שִׁירתוֹ בְּעשׁן
אל תוךְ מִי שהייתי בּטרם נגסתי בּפְרִי
והרכּבת נכנסה לתחנה.
מרגש השיר מסע אל "גיא ההריגה" הפרטי של סטלה המבקשת תשובות (הגבתי בעבר על השיר)והקריאה מצמררת ,יש לך קול יפה ,חגית, עם אינטונציה מדהימה. הביאי עוד
קראתי כאן בבננות, יפה עם הלחן והקריאה. ליבי, ליבי על ואל סטלה.
מהפנט
נ פ ל א . קסום!
תודה רבה לכולכן על ההאזנה. אמשיך ואעלה כאן שירה בהלחנת אופיר לוקיי
הליווי המוסיקלי מתאים ביותר.
חגית, שיהיה בהצלחה עם הספר.
שולמית תודה רבה, שיהיו לך אלפי פרפרים.
חגית, הקריאה שלך מוסיפה נופך לכתוב.
ללי יקרה, תודה רבה.
וואווו
עוצמתי ומטלטל
המוזיקה מוסיפה מימד
שירה מכשפת חגית, וואו איזו טלטלה.
חגית יקרה ,כל היום מהדהדות בי מילותיך בראיון הרגיש עם רני, איך שהתפללת מתוך התהילים עד קריסה, איך מצאת מפלט בבית הכנסת בימים הטרופים ההם דווקא ביאליק ולא וולך מהדהד בשיר הנפלא הזה ב"גיא ההריגה" וגם יחזקאל "לך בן אדם"
כל כך יפה תארת את החיפוש הזה בסטלה אני יכולה לראות אותך בעיני רוחי שם כואבת ומתחננת לתשובה
קבלי את חיבתי ואיחולי לרגל צאת ספרך החדש
נגעת בי כל כך
חגית, שיר חוויתי מרגש ומרתק. לקרוא שוב.
הי חגית, מקסים בעיניי השילוב שירה, קול, ומוסיקה ושאין האחד פוגם באחר אלא להפך. הנגן שמצטרף אלייך נותן לך את הבמה ולא מנסה להשתלט ביצירה משלו האומרת שימעו אותי אני. הקול שלך איננו מתרגש מההקראה כאומר ראו אותי אני. וכך מונח לו השיר הלא פשוט, בידיים הצנועות של שניכם ומנצנץ נפלא.
סיגל תודה, על פי תגובתך השיר הוא אור בעל ניצוצות ונצנוצים, זה מעניין.