שכמעט שכחנו

המכשְׁפָה שַׁמְעָה אוֹתִי מֵאחוֹרֵי מִשׁקפיִם כּהים
עַנְפֵי ידיהַ אותי הקיפוּ
וְלַחשׁ בהן החְדיר לעורְקַי צְלילים יְרוקִים
"אַתְּ מאוהבת וזהו סוג חיובי של שגעון" היא לחשה
עת התעוררְתי בְּאמְצע ערוגת הורד, מפוסֶקֶת רַגְלַיִם
כְּמוֹ שִׂיחַ עַל פּסֵי אדמה גְּרוּפָה
את גבִּי לִחַחָה רקפת וְאַמְרָה:
"בְּכל שִׁיר יֵשׁ נְבוּאָה
וְיֵשׁ מי שמקְשיב לְמשאלות עַרְבֵי קיִץ חמִים
כְּשיצאנוּ מן הגגוֹת לחפשׂ אֶת אלוהִים
שֶׁכִּמְעט שׁכחְנוּ 
מֵרוֹב שׁלמַדְנוּ אֶת עַצְמנוּ.
וְאם אפשר לאדם להעשות בֵּן אלמוֶת
הרֵי זוֹ האִשָׁה.
אִם יתמזל מזלךְ
תצְחקי על עצמךְ עם עצמךְ.
זו הסיבָּה שגבִּי כּפוּף" אַמְרָה הרָקֶפֶת
"אני פשוט לא יכולה להפסיק לצחוק."