אוקיינוס הקברניט
אתה שוכן באבק האפור שבמרתף
כאשר דלתי נטרקת מאחוריי בחבטה
אני יכולה לנשום אותך אל חושיי
ריח טחב כבד בין חריקות הרצפה
אני נוגעת בך, כף רגלי יחפה,
דורכת שארית גופתך השרופה.
עיניך, בחלל הריק, ידיך, בבהירות יתרה,
נמתחות משרוולי שמלה לבנה.
מן המדרגות אתה מטפס ועולה
אל הגן המוטל באופל מופלא.
מתוך: רקוויאם למשורר
יפה מאד מאד. אומי.
תודה אומי תודה רבה