על בולמוס המסעות

 

 

                                     בולמוס המסעות לחו"ל*

 

"רעיון הנסיעה מגעיל אותי.כבר ראיתי את כל מה שעדיין לא ראיתי.

[…] יסעו נא להם אלה שאינם קיימים! בשבילם האין אינו קיים, וחייהם אינם הנהר הזורם שהחיים צריכים להיות"

                                         פרננדו פסואה, 1993. כל חלומות העולם  מפורטוגזית: י.  ברונובסקי. ע' 109.

 

 

 

 

 

 

בעשר השנים האחרונות חדלתי לנסוע למרחקים ואין בי תשוקה לעשות זאת. למרות שאני מתרגל יוגה בשיטתו של ב.ק. ס. אינגר ומודט מידי בוקר אינני  מתכנן לנסוע  להודו שם ניתן לתרגל יוגה ולשקוע במדיטציה באווירתם המקורית ובהנחייתם של מומחים דגולים. אני מעדיף לנסוע לנופי הגליל ולנופים הדומים להם או לנופים המזכירים את שפלת החוף והשרון: לכרתים ולאנטליה. שם אני נוהג לרוב להתבודד במלונות טובים כדי לקרוא ולכתוב. הרבה משירי נכתבו שם או מייד עם שובי ארצה. כשאני שרוי בביתי אני מתענג על הנוף השכונתי. אני מתגורר בסמוך לירקון ונופי הנחל המזוהם הזה שמשו לי מקור השראה לתצלומים רבים. לעתים אני מצלם גם בשרון שהתאהבתי באזורי החוף שלו "געש" ו"חבצלת השרון". כל מקום המשמש אותי כאתר תצלומים אני עוקב אחר תהפוכותיו. צמחייתו ושמיו משתנים בהשפעת שעות היום ועונות השנה ובמיוחד אני מרותק לשמי השקיעה והערב ולמראות של ימי סגריר. היכולת לחוות בפתיחות את הסביבה  בה אני חי  הפכה לגבי למשאת לב קבועה ולמקור העיקרי של יצירתי.

 

על רקע זה כאשר מגיע אלי מטופל הנוסע בלי הפוגה לכל קצווי העולם אני נוטה לחקור בקדחתנות מסוימת את הסיבה לכך. מזה זמן אני עורך לעצמי רשימה של סיבות לכך שאנשים מסוימים נעשים תיירים כפייתיים:

 

1. אי סיפוק כרוני מההתנהלות ביומיום בחיק המשפחה ו/או במקום העבודה הנתפסים כמשעבדים, כתובעים הסתגלות יתירה, המרחיקה מ"העצמי האמיתי", מנטיות הלב האותנטיות. התיירות לגבי אנשים הסובלים ממצוקה כזאת היא מעין מנוס לחופש. היומיום המקומי מגדיר אותם באישיות מצומצמת, והם מחפשים אחרי האחרות הגלומה בהם על ידי מפגש עם תרבויות אחרות ונופים זרים ומוזרים. מסעות החניכה של צעירים רבים מונעים על ידי גורמים דומים. הם מחפשים את עצמיותם הבוגרת שתגלה אחרי שישתחררו מהלחצים המשפחתיים והשבטיים-לאומיים שהגדירו אותם בילדותם. לגבי אלה המסע הוא מסע אינדיווידואציה בעל צביון ארכיטיפאלי שקרל גוסטב יונג הרבה לכתוב עליו.

 

2. שטיחות חוויתית . חלק מהמרבים בנסיעות יש להם מחסומים רגשיים וחושניים. כאלה הם למשל אנשים בעלי אישיות כפייתית, אנשים שיש להם הגנות פרנואידיות, או אנשים המוגדרים כסכיזואידים. אלה שנאטמו בפני תחושות ורגשות  עוברות עליהם תקופות ארוכות בלא חוויות של ממש. אפרוריות הדלוחה של היומיום שלהם נפרצת קצת כאשר הם יוצאים לטיול בחו"ל. שם נמסה קצת אטימותם הקבועה.

 

3. חומר נפשי טראומטי  שהמסעות מאפשרים לברוח מכאביו. מטופלת שלי שבעלה נספה בתאונת דרכים  אווירית הרגיעה את אבלה הכבד על אובדנו בטיסות תכופות ובהתנהגות היפראקטיבית כללית. במקביל לריבוי המסעות היא לא חדלה מלתקשר עם אנשים בכל דרך אפשרית – בטלפון, בדוא"ל, בסמס –  ולקחה חלק באירועים אומנותיים וחברתיים רבים. הישיבה בשקט בבית איימה לאפשר לכאביה לצוף ולהציף את נפשה.

 

4. מצב של ריקות פנימית. לריקות כזאת יכולות להיות סיבות רבות. רעבים עזים ליחס עשויים, דרך משל, להפוך את המגעים עם כל דבר לסתמיים – לשום אירוע אין ממשות כי איננו מספק את הרעב העתיק, את החסך התשתיתי המכונן. רעב כזה יכול לערער דרך קבע את חווית העצמי התקינה ולחולל ריקות גדולה.  גם העדר של חוויית זהות תקינה, המאפשרת תחושת ערך נאותה ומימוש עצמי, יכולה לחולל ריקות נפשית גדולה. מסעות עשויים למלא את ריקויות  נפשיות אלה ואחרות לזמן מה.

 

 

5. סופרים ומשוררים עשויים לעתים לחפש במסעות אותה ריקות ממנה נובעת יצירתם. הנוודות, תנועה חסרת כיוון ברור במרחבים זרים , הרחק מכל מה שמגדיר אותם בביתם ומקנה להם ביטחון והגנה, משמשת אותם למגע אם שורשי הווייתם ועם שורשי הקיום האנושי.

 

6.  געגועים אל ה"מעבר". אנשים מסוימים מבקשים דרך לחרוג מקיומם אל ממד אחר שלעתים אין מילים לנסחו. מהם שמחפשים דבר הדומה להתגלות או הארה בעלת צביון רליגיוזי ומהם שמבקשים לחוות את נפשם בכל ססגוניותה הסודית. האחרונים מערבים לא פעם מסעות גאוגרפיים  עם מסעות סמים.

 

7. הומוסקסואלים שאין להם בן זוג קבוע מרבים לעתים בנסיעות מתוך הנחה כי אי שם במרחקים, בנבכיה של ארץ אחר, באחד הבארים או הגנים, מחכה להם בן זוגם הנכסף או לפחות אובייקט מיני מיוחד לזמן קצר. הטרוסקסואלים המתקשים במציאת בן זוג עשויים להשתמש במסעות בצורה דומה.

 

זהו חלק מרשימת הסיבות הכללית. אך מעבר להכללות הללו מצויות תמיד עוד סיבות פרטיות ייחודיות. כאשר נתקלתי במטופל נסען תמיד גיליתי מניעים נוספים לנסיעותיו  שהיו אופייניים לו.

 

י, אשה, כבת 50, הגיע אלי כשהיא נתונה במשבר דרמטי. החבר שלה, גבר נשוי עמו נהגה להיפגש פעם בשבוע נטש אותה, והדבר העיק עליה מאוד למרות שלא אהבה אותו. לדבריה, למרות שהרעיף עליה גילויי אהבה ומתנות הוא בעיקר נהג להרגיז אותה בהתנהגויות אגוצנטריות. בנוסף לכך, היא חששה שהיא עומדת על סף פיטורין מהעבודה בגלל אוירת צמצומים, ולא נראה לה שתוכל למצוא עבודה דומה במקום אחר. העבודה יצרה בה דרך קבע מתח רב אך האפשרות שתפוטר יצרה בה מתח רב עוד יותר. הגרוע מכל היה מחלתה הסופנית של אמא שימיה נעשו ספורים. גם את אמא לא אהבה והיא רגישה כלפיה בעיקר רגש של חובה ואחריות.היא הייתה אישה די מבודדת ומרירה  – מעולם לא נשאה ולא היו לה ילדים. היו לה כמה חברים קרובים שסייעו לה להתמודד עם מחלת אמה.אבל לדבריה לא אהבה שום אדם או חיה. היא חיבבה את הבנות של אחיה ואהבה לארח אותם בביתה הקטן.

 

מייד אחרי שאמא מתה היא החלה במסעות.היא נסעה במסגרתם של טיולים מאורגנים מזרחה ומערבה וכך הגיעה לבורמה וגם לסאן פרנציסקו. לדבריה חזרה לאורח החיים החביב עליה, כי גם בעבר הרבתה לנסוע. היא אהבה את חברת המטיילים שעזרה לה להתגבר ל בדידותה ולרוב חזרה ממסעותיה נסערת מחוויות עזות.

 

כאשר ניסיתי לברר את הסיבות לבדידותה גם נתגלתה אחת הסיבות לאהבת הטיולים שלה. עד שפגשה באדם שהיה לחבר שלה יצרה רק קשרים קצרי טווח. היא הייתה מתלהבת ממי שעורר את עניינה, מתאהבת בו במהירות, יוצרת עמו קשר של התמזגות הזויה וטוטאלית, ודי מהר מתאכזבת ונוטשת אותו . לדבריה הקשר עם החבר שלה התמיד, רק מפני שמלכתחילה היה מוגבל.האיש הוא גבר נשוי אב לארבעה ועסוק מאוד בעבודתו, ועל כן אינו יכול להקצות לפגישותיו עמה יותר מאשר ערב אחד מידי שבוע, גם אם הם משוחחים בטלפון מידי יום ולעתים פעמיים ביום. היא ראתה בקשרים קרובים מלאים מלכודת מחייבת עד כדי מחנק, בעיקר בגלל נטיייתה להתאהב מאוד, להזדהות מאוד עם צרכיו של האהוב ולהיבלע בעולמו.  גם מקום העבודה נראה לה בעצם מלכודת די דומה – כי יחסה הכפייתי והנוקשה לחובותיה כלפי העבודה היו מקור בלתי נלאה למתחים יומיומיים במשך שנים. הייתה לה אובססיה קבועה שהיא עלולה להיות מותקפת על ידי אנס ודומה ש"האנס" הזה היה עשוי בלא מודע שלה מתשלובת של הגבר הנחשק ומקום עבודתה אשר נתפסו על ידיה כשוללי חירות, כמי שמתערבים בפולשנות גסה בחוויית העצמיות שלה .

 

על רקע זה נראית אהבת המסעות שלה לא רק כמנוס אל החופש, אלא גם כרומן טוטאלי קצר מועד ובלתי מחייב עם מסלול הטיול ועם הקבוצה עמה נסעה. המקומות אליהם נסעה פתחו את נפשה כאילו היו אהוב בלתי מסוכן, שהרי המסע מעצם הגדרתו היה תחום בזמן. מגעה עם ארצות רחוקות  הזין בלי חסימות את תשוקתה ליופי, להרפתקאות ולחיים אחרים מאלה שנאלצה ככפויה לחיות מדי יום ביומו.

 

כשאני שב וקורא את רשימתי, ברור לי שראוי לקדיש הרהורים מקבילים גם  לאלה הנמנעים ממסעות, אבל המצע קצר מלהתייחס לכך כאן.

 

* התפרסם לראשונה ב"חיים אחרים"