משורר ומלכת היופי – סיפור

 

 

מיס תבל *

 

 

 

 

 

הופעתה של מיס תבל בחדר המדרגות היטיבה עם סיפוריי על השכנים. כמה מהסיפורים הביאו עמם  ריח האופייני לדירותיהם של קשישים: תערובת ריחות של אויר עומד, נפטלין, חפצים שהתיישנו ותרופות. לשם איזונם נחוץ היה סיפור שניחוחו צעיר וזוהר. ריח עתיק וחולני איננו אופייני לחדר המדרגות שלנו, כי  בכמה מהדירות מתגוררים צעירים וצעירות, שהחליפו את הדיירים שהתפנו לבית אבות או הגרו לאוסטרליה. אלה מותירים אחריהם דרך קבע שובלי ריח של מיטב הבשמים והאפטרשייבים האופנתיים ביותר. אך במוקדם או במאוחר נפתחות גם דלתותיהם של הקשישים והן מוהלות את ריחן החמצמץ והטראומטי לתוך ניחוחות האופנה הצעירה.

 

מיס תבל עברה לגור באחת הדירות של ביתנו אחרי שזו שופצה מהמסד עד הטפחות. שקד על השיפוץ בחיר לבבה –  בחור חמוד, צעיר ונמוך-קומה שפסי בלונד בשערו. גם  כלב  יורקשיר זעיר שעיר וצווחני גר בדירתם, ופקדו אותם אורחים רבים שחלקם נראה כדמויות מפרסומות  האופנה הענקיות שהודבקו על בניינים גבוהים סמוך לשכונתנו.

 

לא מייד זיהיתי אותה. התנהלותה בחדר המדרגות הייתה צנועה ונעדר ממנה כל גינון מלכותי. היא נראתה חיננית ושברירית קצת ומוצאה המזרחי הוסיף לה גזעיות. אך יום אחד הקיש על דלתי שליח ובידו זר ענק של פרחים  לבנים, כמותו לצערי מעולם לא קיבלתי, וביקש כי אשמור לה אותו כי  "היא לא בבית". על הפתקית המצורפת ראיתי את שמה המלא.  כמה ימים לאחר מכן סיפר לי אחד מאורחיי כי פגש בחדר המדרגות את הלץ שלפי העתונים חי עם מיס תבל. כל הארץ הרי מכירה אותו מאז שמדי יום ו', הוא ושני לצים אחרים מתרגמים לבדחנות עממית את הפארסה המטורפת והסדרתית שהוצגה במהדורת החדשות המרכזית. נראה שאני הייתי מהמעטים בארצנו שלא הכירו אותו, כי לא הרביתי לצפות בטלוויזיה.

 

הגילויים האלה הסעירו אותי מסיבות אחדות. ראשית, הבנתי את מקורה של מזוזת הפלאסטיק הגדולה והחדשה שהודבקה בכניסה לבנייננו. דיירי ביתנו הותיקים, מלבד אלמנה מעורערת אחת, הם כולם חילוניים לגמרי, ואיש מהם לא היה חשוד על הדבקת המזוזה בכניסה. אך אותו בחור שנגלה כלץ הנודע מהטלוויזיה, היה נשקן מזוזות כפייתי. הוא נשק לעיניי בהתכוונות מיוחדת הן את מזוזת דירתו והן את מזוזת שער הכניסה, ועל כן אפשר היה לשער כי הוא שקבע בשערנו את האביזר הקדמוני. מהנשיקות ברור היה כי קיבל על עצמו שלא להעניק את כל נשיקותיו למיס תבל ולהפריש מהן מעשר קבוע ליוצר הכל. כן הסתבר מנשיקותיו, שדווקא מפני  ששפר עליו מזלו והורעפו עליו הפרסום ומיס תבל גם יחד,  יש בו מידה של חשש  מפני התהפכות גורלו – שהרי מי שהעלה אותו להר גבוהה גם עלול להפילו לבור עמוק. שנית, הבנתי כי לא הבחנתי ביופי רב שחלף על פניי ועמעם את עצמו מסיבות השמורות עם מי שנחנה בו. שלישית, חששתי כי כבר  פגמתי ביחסיי עם השכנים הזוהרים, עמם הייתי שמח להתיידד. כבר החלפתי אתם כמה משפטים על גרם המדרגות, אך לא שידרתי להם את  ההערצה לה הם ראויים בגלל מעמדם בתודעת הציבור הרחב. העדר כל רמז של הערצה למיס תבל ולמוקיונה החמוד עלול היה להיות קטלני להתפתחות התקשורת ביני לבינם. אנשים המורגלים בביטויי הערצה עלולים לראות בהתנהגות כשלי התנשאות שחצנית או מעין כפירה בעיקר. עיתונים וטלוויזיה הם לפי השקפת הרוב מעין מקדש המקנה לאלילים  הפועלים בו מעמד נעלה ונישא. הכחשת מעמדם של המפורסמים כמוהו אפוא כמזימת ניתוץ אלילים שאחריתה מי ישורנו.

 

הרגעתי את עצמי על ידי האפשרות שנראיתי להם מבוגר, מסתגר ואזוטרי,  שהנו בור בענייני עולם הזוהר המקומי והכללי. כלומר שהעדר ההערצה במבטי נבע מבורות ולא מחתרנות. התפללתי  שלא יעלה על דעתם שלבי גס במפורסמים שלא התפרסמו הודות ליצירות ספרות ואמנות רבות חשיבות. הכריזמה הייתה בעיניי, כמו בעיניי היוונים הקדמוניים, מתנת האלים.

 

 

 

מכל מקום, נעשיתי אובססיווי סביב מיס תבל. אובססיוויות זאת אף שהייתה נעימה למדיי בגלל חזרת תמונתה בדמיון, יצרה בי מתיחות שנוספה על המתיחות שגרמה את האובססיוויות, שכן הייתי לאדם שאיבד את השליטה על מוחו. מוחי לקח לו כביכול חירות להתעסק בעיקר  בעניין אחד שאני עצמי, בעל המוח, לא נטיתי להתרכז בו בהפרזה. אדם שהמילה קמצ'טקה חוזרת בתודעתו כל היום עלול בסופו של דבר להתאבד גם בגלל סיבותיה של ההפרעה הזאת וגם בגלל ההפרעה המרגיזה עצמה. גם אדם שמיס תבל מסתובבת לה חופשי במוחו עלול להתאבד במוקדם או במאוחר.

 

לכאורה התרחשה כאן התאהבות. בהיותי אדם מופנם ופרוש מרשות הרבים, שההשקעה בפרסום עצמי זרה לו, ושאין לך כמעט דבר מביש בעיניו משרבוב שמו בעזרת יח"צנית לטורי הרכילות של העיתונים – התאהבתי בהיפוכי הססגוני והזוהר. מיס תבל זאת כל הווייתה אינה אלא הזמנה לאהדה כללית של הציבור הודות ליופייה, חינה והתנהלותה על מסלול הדוגמנות, והיא נושא בכיר בטורי הרכילות. בחירתה למלכת היופי המקומית כבר היא עשתה אותה לדמות מפוטפטת ומרוכלת. הוסף על כך את בחירתה למיס תבל שלוותה בשערוריה – איני ממציא זאת: נבל שיופיה העביר אותו על דעתו אנס אותה בסמוך לטקס בו נבחרה – והנה לך ידוענית מתוקשרת במיוחד שעמודים וטורים רבים הפכו בה ויהפכו בה. 

 

מיס תבל הופיע בחיי ברגע של חולשת דעת חמורה. או שהיא עצמה גרמה לחולשה הזאת. ברור שמעולם לא כתבתי למגרתי בלבד, ומעמדם של  משוררים ידועים שהזמן כנסם בפנתאון הנצח נראה לי משאת לב ראויה. אך ככל שחלף הזמן  פקפקתי יותר ויותר בסיכויי להשיג משהו מהנצח ועל כן נתקפתי בתשוקה לחיי שעה.  נכספתי בעוצמה מוזרה ומטריפה להתפרסם כמשחת שיניים, טמפונים סופגניים במיוחד, מכוניות לכל המשפחה, האפיפיור האחרון, מייבשי כביסה מהירים ומלכות יופי.

 

אבל כל זה לא היה ההסבר היחידי לאובססיית מיס תבל שפעלה בי. היתה לכך סיבה נוספת ואולי מכרעת. הייתי עד אז רווק כרוני כבן ארבעים והשכנים טענו מפעם לפעם, כאשר  מריבותיהם הקולניות איכשהו נגעו גם בי, שאני הומו. רווקותי הכרונית היו לה סיבות אחדות ורוב הזמן חיבבתי אותה. גם רעיה טובה  לפעמים נמאסת וכך גם הרווקות.  אבל באותם ימים לא סבלתי רק מאלמוניותי היחסית, אלא גם  הייתי בתקופת רגיזה כלפי בדידותי. כך הגעתי לכלל פנטסיה כי כעת הגעתי לפרקי ואף נמצאה לי בו בזמן כלה הולמת בדמות המלכותית והצנועה העולה ויורדת במדרגות חדר המדרגות. אפילו ראיתי את עצמי בעיני רוחי מציג אותה בפני ידידים: נא להכיר….. ועם השמע שמה חלפה במוחות הרובצים מאחרי העיניים המחשבה: הרי זאתי מיס תבל. לא יאמן. איזה קטע. אפוא הוא תפס אותה ? הוא תפס אותה בחדר המדרגות, מלמלתי לעצמי בחשאי.

 

עם זה ברור היה לי כי התוכנית הפנטסטית הייתה חסרת סיכוי. היתמרתי לגובה רגיל של 1.78 בעוד שמיס תבל העדיפה ככל הנראה יצורים קטנים ואפילו זעירים. לרוב עלתה וירדה בגרם המעלות כשבידיה כמין עולל כלב יורקשיר זעיר, העשוי בעיקרו משיער ואויר. אבל יתירה מכך, לבה כבר בחר את בחיר לבבה, הלץ החמוד מהטלוויזיה, שאף הוא נמוך מהממוצע וממנה, ואפילו במידה רבה. יתר על כן, ייתכן שהלץ נבחר לא רק בגלל יכולתו לצחק עמה כפי רצונה, אלא שגם היטיב להצחיקה. ואילו אני אינני בידור. להפך, הרוב חושבים עלי שאני בחור די כבד.

 

עם זאת, יום אחד יצאתי אל חדר המדרגות בלא חולצה ממש בשעה שמיס תבל המתינה ללץ שלה וליורקשיר שלה כשהיא נשענת על המעקה. לתדהמתי, מיס תבל התחזתה כמי שאינה מבחינה בי, למרות שעד כה תמיד ברכה אותו לשלום  בחביבות ובנועם רב. אפשר לייחס העלמת עין זאת למבוכה שהעיר בה פלג גופי הערום, שעדיין נותרו בו עקבות של חיטוב נעורים. יש כאן סיכוי מסוים, חשבתי, סיכוי קלוש. מכל מקום הסיפור הזה הוא ראשיתו של סיפור שעלילתו עשויה להתפתח באופנים שונים ומשונים. צריך אפוא להתאזר בסבלנות.

 

נ"ב: מרשימת גורמיה של האובססיה לתוכה נקלעתי נשמט כמדומני החשוב מכולם. מיס תבל עוררה בי מחדש את כיסופי הנעורים שלי להיות  בחור יפה. אינני מכוער אבל גם יפה אינני, והזמן עשה את שלו ומה שהיה כבר לא יהיה, וימים רבים כבר לא התעסקתי בצורתי. אך מיס תבל החזירה אליי את שאלת היופי הגופני ואפילו הרהרתי במתיחת פנים וניפוח שפתיים. בנעוריי נראה לי היופי כשווה ערך להצטיינות בלימודים או למנהיגות טבעית, ולא פעם פינטזתי על מסלול התפתחות הנובע כולו מיופיי הגופני, מהיופי אותו חסרתי. בדמיונות אלה אפילו פרפור אצבעותי בסנדלים היה בו כדי ליצור שיכרון הורמונלי קל במוחו של הזולת, ונפלו בחלקי הרבה תענוגות מיניים, כי יופיי מגנט אליו אינסוף יופי של גברים ונשים כאחד. יתר על כן, גיבשתי במוחי את הרעיון שכל האישויות המוארות ביותר בתולדות האדם היו מצודדות גם ביופיין הגופני. ישוע היה יפיפה כפי שציירוהו ציירי הרנסנס האיטלקיים. קרישנה היה יפה תואר וצבעו כחול עמוק ולא הייתה אישה שנפשה לא יצאה אליו וגופה גם. בודהה היה יפה כלוטוס וריח גופו היה כריחו של שדה פרחים באביב. כיעורו הנודע של סוקרטס הלם אותו בגלל רוח השלילה העזה והמתנשאת שכה פעלה בשיחותיו עם הזולת ובכיעור דומה ניחן בודהידרמה מסיבות דומות. יוצא אפוא שבנעוריי שופעי ההורמונים תפסתי את העובדה שלא הייתי חתיך מהמם כגזר דין שקבע אותי בבינוניות נצח ממנה לעולם לא אחרוג. מוחי סרב בקנאות לאמת שלא מעט מכוערים עשו חייל בחייהם ומהם שהזדווגו עם היפות בבנות אנוש. ויוצא מכאן גם דבר אחר: מיס תבל של ביתנו הייתה בעיניי מושיע  או מושיעה – אם לא לתבל כולה לפחות לאדם אחד שגר בביתנו.

 

נ"ב 2: הנפש היא מסתורית ותהפוכותיה לעולם אינן צפויות. הסדק הראשון ביחסיי עם מיס תבל התרחש כאשר סירבה להשיב לשאלתי בדבר העלמה. היא לא נראתה על גרם המעלות שבועיים תמימים ואני התחלתי להתגעגע אליה. שערתי כי הדגימה אופנה בחו"ל או השתתפה בצילומי סרט וכאשר הזדמנה לי פגישה אתה בכניסת ביתנו, שאלתי על הסיבה להעדרה. היא צחקקה וסירבה להשיב, אף שהייתה זאת הזדמנות לפיתוח יחסינו. הסדק השני היה נטייתה לחולל מהומות בחלל חדר המדרגות, שגברה והלכה ככל שהתבייתה בביתנו. עם הזמן, כל עליה וירידה שלה לוותה ברעשים עזים: היורקשיר נבח כאילו הוא עדת כלבים ולא מיניאטורה, קבקבי העץ שלרגליה נקשו במרץ של מחוללת פלמנקו, צרור המפתחות שבידיה צלצל כשלשלאות מתכת, וקולה שדיבר אל מישהו בנייד היה עז וחיוני כאילו הרצתה בפני כיתת תלמידות אוטיסטיות. הסדק השלישי היה הגילוי כי היורקשיר מטיל את מימיו בחדר המדרגות בגלל איחור קבוע בהוצאתו לנאות הדשא של חצרנו. המלכה, כצפוי ממלכה, לא ניקתה אחריו, וריח דק של שתן  כלבי רדף את העולים והיורדים.  הסדקים הללו התאחו לכלל קרע. בהדרגה כיערה אותה נפשי, וענייני בה הצטמצם ואפילו אבד. הנפש שלטה בעיניי ושוב לא יכולתי לראות את תפארת יופיה ולהתפעל ממנו. כעסתי על נפשי על כי כה בנקל היא מאבדת את מושאי אהבתה, ועל כך שהיא מצליחה לכער את היפה, אבל נפשי לא התרשמה מכעסיי. היתה לה דעה משלה והיא אחזה בה בחוזקה.

 

ערב אחד הוציאו חפצים מדירתה של מיס תבל למשאית קטנה שחנתה למטה. כשראיתי למחרת את מוקיונה המקסים שאלתי אם הם עוברים מכאן, והוא השיב שהיא, רק היא. במדורי הרכילות קראתי  כי נפרדו. כאן עלי לציין כי באופן מוזר לגמרי היא הסתלקה מביתנו כאשר ענייני בה הצטמצם מאוד, כמעט אבד לגמרי. לא יאמן אך דבריי הם אמת לאמיתה. ידידה לחיים התנחם תוך ימים בכלוב ובו להקת תוכיים וציפורי שיר, ואת קולה העז החליף ציוצם הלא-נלאה שמילא את חדר המדרגות בהמולה עליזה.

 

נ"ב 3: ואולי בעצם בקשה כי לא אראה את יופיה ולא אנסה להביט בו, ותחתיו הציעה לי ולעולם כולו אופי עז ומרעיש? יופיה כבר זכה להכרה וכעת אפשר כי תכננה להיבחר למלכת האופי. אישור מסוים לכך מצאתי באחרונה בעיתון בו סופר כי הייתה לשחקנית אופי באחד התיאטראות. אבל למרבה הצער היופי הוא כללי ומוחלט למדיי באיכותו, ולא כך האופי. אהבת היופי הגופני היא בעיקרה גנטית, ואילו העדפת אופי היא תמיד לפי אופיו של המעדיף. אופיי ואופיה לא תאמו.

 

 

 נדפס תחילה ב"שבו" ולאחר מכן במגזין השבת של "הארץ"