מרדכי גלדמן
מרדכי גלדמן הוא יליד מינכן (1946), בנם של פליטי שואה מפולין, שעלו לישראל ב 1949. למד באוניברסיטה בר-אילן ספרות עולם (לתואר ראשון) ופסיכולוגיה קלינית (לתואר שני). עוסק בפסיכותרפיה בגישה אקלקטית, שבסיסה פסיכואנליטי.
ספרי שיריו:" זמן הים וזמן היבשה" ( הוצאת שוקן, 1970); "ציפור" (הוצאת סימן קריאה, 1975); "חלון" ( הוצאת סימן קריאה, 1980); "66-83, שירים" ( הוצאת סימן קריאה, 1983); "מילאנו" ( הוצאת הקיבוץ המאוחד, 1988); "עין" (הוצאת סימן קריאה, הספרייה החדשה, 1993); "ספר שאל" (הוצאת הקיבוץ המאוחד, 1997); "זמן" - פואמה מלווה בתחריטיו של משה גרשוני ( הראל מדפיסים, 1997). "שירי האבל" עם הדפסי משי של פסח סלבוסקי (הראל מדפיסים, 2000)."הו קירי יקירי" (הוצאת קשב לשירה, 2000) "שיר הלב" (הקיבוץ המאוחד 2004 ).
ספרי עיון: "מראה אפלה" (הוצאת הקיבוץ המאוחד, 1995) "ספרות ופסיכואנליזה" ( הוצאת הקיבוץ המאוחד, 1998) "אוכל אש, שותה אש"(הוצאת הקיבוץ המאוחד, 2002) "העצמי האמיתי ועצמי האמת" (הוצאת הקיבוץ המאוחד, 2006) "ויהי במראת הכסף" (הוצאת הקיבוץ המאוחד, 2007).
מפרסם דרך קבע בעיתונים ובמגזינים("שיחות", "אלפיים", "שבו") מסות ומאמרים המתייחסים לאומנויות ולפסיכואנליזה. שימש כמבקר האמנות של "הארץ".
שיריו תורגמו לשפות רבות: אנגלית, צרפתית, גרמנית, איטלקית, יוונית, פולנית, קרואטית, סינית, רוסית, ערבית.
פרסים: פרס חומסקי לשירה (1983), פרס ראש הממשלה (1996), פרס ברנר (1998), פרס עמיחי (2005)פרס ביאליק למפעל חיים בשירה (2010).
ייצג את ישראל כמשורר בביאנלה לשירה בליאז', בלגיה (1995) וב"עונת התרבות הישראלית בצרפת" (1998).
אצר תערוכות :"מפלס פרטי" (ציור, פיסול, מיצב, צילום) גלריה שרה קונפורטי, 1992; "ייחוד" ( ציור פיגורטיווי), אגודת הציירים ת"א, 1994; "חולון-בת ים (6 צלמים), אגודת הציירים ת"א, 1999. ציוריה של הלן ברמן, אגודת הציירים 2003. תערוכת יחיד לפסח סלבוסקי, ביתן האמנים 2005."גן עצמאות – גן פתוח", ביתן האמנים 2007
הציג בתערוכות קבוצתיות: "משולש ידידותי" עם פסח סלבוסקי ומיה כהן לוי (ציורים ותצלומים), גלריית בי"ס לאמנות קלישר (1998); "מותי א'", (תצלומים) עם גדי דגון, גלריה פאר (1998) . "על גדות הירקון", (תצלומים) מוזיאון תל אביב לאמנות, 2005.
הוראה והרצאות: סדנאות רבות לכתיבת שירה; סמינריון למ"א על ספרות ופסיכואנליזה
באוניברסיטת באר- שבע (2003); סדרת הרצאות במכון ואן ליר על שקספיר כפסיכואנליטיקן (2004) ועל הרוחני בחיי יום יום מפרספקטיבה פסיכואנאליטית (2005).
קרא משורר, פסיכותרפיסט, אמן פלסטי
שיר יפה – ניכר שנכתב תחת חופת השראה
נגע ללבי. התמונה בבית השלישי מקסימה, במיוחד המשפט "ויש להם זמן/ ובכלל יש זמן/ למכביר". הבית הרביעי פורץ ומכוסה מיד בישות הנראית, המשאירה אחריה אי נוחות.
זה היה מעניין. תודה לך.
שיר שריתק אותי להתבוננות חוץ ופנים , וגם על ההתבוננות המעמיקה והראיה התבונתית של הכותב.
התאור של החוץ שאין בו כחל וסרק מלבד צבעים לא פנטזיונרים של קיום. צבע הטבע וצבע הטבע הנוסף המתבטא בחיים שבתוכו. יש לי המון להגיד עליו בקצור אהבתי
שיר שריתק אותי להתבוננות חוץ ופנים , וגם על ההתבוננות המעמיקה והראיה התבונתית של הכותב.
התאור של החוץ שאין בו כחל וסרק מלבד צבעים לא פנטזיונרים של קיום. צבע הטבע וצבע הטבע הנוסף המתבטא בחיים שבתוכו. יש לי המון להגיד עליו בקצור אהבתי
הישות נראית רק אחרי שסמבטיון החסר דועך ונעלם. קודם לכן רק החסר נראה אף שהוא עשוי ללבוש כל צורה ולהיות נוכח סמוי.
השיר הזה מילא אותי בתחושה שהייתה חסרה לי השנה בראש השנה. משהו ממה שהרגשתי פעם, כשהייתי קטנה בתחילתה של שנה שיש בה זמן ואור אפור ואפשר להסתכל ולראות למרחק.
טוב זה לא "עוד" שיר . זה שיר שיר.
תמונה אימפרסיוניסטית על הדשא שבכאן
עם חסד של אור וישות ושקט של המתבונן באהבה באנשים החסרים-שלמים. אור סתוי,נוף של גן ציבורי,ליד נחל ירקרק שהיה פעם נהר אש,מעגלים של יחסים,ישות שלמה ,מתבונן אוהב, משורר,שיר,רגע.
לשיר קוראים יש זמן , כמובן ולא , עוד שיר .
אותו נוכח סמוי כך חשתי היה נוכח כל הזמן
אחר כך כאילו התגשם
אוח איזה יופי. לרעוד ממש.