קרא משורר, פסיכותרפיסט, אמן פלסטי
מוחמד *
ממזרוני הצמר שעליהם ישבנו
נראה ציור קיר של צייר הכפר
חלון נצחי אל נוף נצחי
שער אבנים, גן ליד הים
תומר נישא ליד ברכה כחולה
"על העיניים לראות את שחקוק על המצח"
כך פתח
ופָרַשׁ בפני את חייו וגורלו
וסיפר כי בעודנו עני
גבר על מלאך רע
כשהחליט לרכוש משאית
בחדר אחר
חולל הצחוק, התגלגל ככדור
אשתו המנועה מזרים
שיחקה עם ילדיה
עוללים וקטנים
ובא אביו בגלימה כחלחלה
אטי תנועה וכמו קשוב לזמן
אוהב את איטיותו
מתענג על השתהותו
שרוי בעצמותו, בהווייתו
בא ויברכנו ויצא
אשת אביו, העגולה, החרישית,
בררה עדשים במרפסת
שביס לבן עטף את ראשה
ואטית היתה גם היא
כְּבַד בְּמָשָבֵי צהריים
בלילה, סביב הבית המואר
פירפר צליל חליל סנטימנטלי
וייגע בהמולת חתונה
שחגגו במרחק
שאלתי על גן עדן השמימי
שהובטח למאמינים
אך מארחי סתם
ודיבר בסיפור הקוראן
על עקדת ישמעאל
ואחרי הדברים האלה
סיפרתי לו
את הכתוב במקרא
על עקדת יצחק
אלוה מדברי אכזר
בחן את אבינו האחד, את אברם
את בניו הרכים, היקרים
ציווה לעקוד על מזבח
עד מגע מאכלת בצווארם.
* גרסתו הראשונה של השיר נכתבה ב- 1982 בעקבות ביקור בביתו של מוחמד בכפר כנא, במסגרת סופ"ש לקירוב לבבות בין יהודים לערבים. גרסתו האחרונה היא מיולי 2008.
יפה . פשוט אין לי יותר מילים .
מירי, תודה על הקריאה. הקייץ בשיר ובעולם מרדים את המילים.
מוטי, הייתי מציירת לך את הבית הראשון
איריס, אשמח אם תעשי זאת. אני הרי ממעריצי האקוורלים שלך.
כשסבתא תסיים את הביקור מלא החסד שלה…
שיר-סיפור, שיותר מאשר השליחות שלו לקירוב לבבות, הוא קודם כל בעיני, שרטוט עדין ואותנטי, מלאכת מחשבת, של הדמויות בבית הערבי, והעקדה מחזירה אותנו למסר.
איציק, חשת בדבר נכוןמאוד. הנימה האפית-לירית היא חלק מהוויית המפגש הזה. על גבול האפיקה הלירית התמציתית של הסיפור המקראי. תודות
יש לי בקשה לבימת אורח במדור שלך. לארח את שירתה של אילה אוסם. מה אתה אומר?
חגית, לצערי אינני מכיר אותה ואת שירתה. ומדוע לא תארחי אותה אצלך? אנא שלח לי שיר שלה במייל. אתרשם.
הסיבה שביקשתי ממך לארח אותה היא מפני שהיא פרסמה באופן קבוע בסימן קריאה בשנים בהן אתה פרסמת בכתב העת הנהדר הזה. לכן חשבתי שבוודאי יש לך עותקים מן החוברות. הלוואי ואוכל למצוא עותקים. אשמח אם יהיו לי. אז מה אתה אומר? תחפש על המדפים?
חגית, אין לי אף חוברת מהחוברות האלה. סילקתי אותן מהארון כבר מזמן.
חבל. אלה חוברות מצוינות ביותר.
ואטית היתה גם היא
כְּבַד בְּמָשָבֵי צהריים
ממחיש ויפה.
והם ממשיכים להעקד על המזבח שני בניו היקרים ,לא עומדים במבחן האחווה והדם המוטבעים בהם עוד מראשית הווצרותם .עולם אקזוטי עשיר ציירת מוטי ,בשירך, של בני דודנו ממול ונשותיהן עגולות החמוקים
נשותיהם, כמובן. והמשפט הזה שציטטת לגבי מה שחקוק על המצח, העיניים חייבות לראות ,זה משפט שאבי עליו השלום היה תמיד אומר אותו, וכך זה נשמע במצרית : אללי מכתוב על גבין לאזם תשופו אל עין
חנה , קריאה פתוחת לב קראת. תודה על המשפט
בערבית מצרית. בינתיים שכחתי את המקור.
הסצנות האלה הלו מוכרות לך, סבינה
"ואחרי הדברים האלה" ככתוב, לא נגאלנו אף בעקדת השיר, שנוגע בנו במאכלתו וגם חותך בפצע הישן.
אמיר, המאכלת האנליטית של השיר מכוונת בעיקר כלפי האל המדברי המוצג בתנ"ך כשליט הזרע , כפי שמראה זאת בצורה משכנעת ג"יימס בספרו "הביוגרפיה של אלוהים". יש כאן גם הצעה לעבור מיחסי תחרות על הבכורה, לראיית השוויון בפני האל הנורא ומלאכת הסיפר – בפני האל שהסיפור בודה.
יפה שזכרת את מקורו של המשפט המסתורי בכוחו "ואחרי הדברים האלה".
מוטי,
"אחר הדברים האלה – יש מרבותינו אומרים (סנהדרין פט) אחר דבריו של שטן שהיה מקטרג…" (רש"י על בראשית פרק כב פסוק א)
השיר היפה שלך ממשיך קו ביקורת שהיה גם לכמה מחכמינו בנושא העקדה, ואתה אף מגדיל עשות ועושה תיקון עוול שנעשה לישמעאל. אבל מעבר לתכנים שדנו בהם כאן, אהבתי את הריתמוס של השיר והמוסיקה שלה שיוצרת חווית הימצאות בתוך הבית יחד אתך.
משה, אני שמח שאוזנך הייתה קשובה למוסיקה של השיר הזה.בקלות אפשר להחמיץ את העיקר.
בעדינות ורגישות ציירת את מוחמד ואת בני ביתו, והסוף, העקדה המשותפת לנו ולבני דודנו, העקדה היומיומית, גורל רודף מימי קדם.
תודה חני. הסיפור המקביל על עקדת ישמעאל, אותו שמעתי לראשונה מפי מוחמד המארח, הוא
שחולל את השיר.