קרא משורר, פסיכותרפיסט, אמן פלסטי
מי אתה בכלל
כְּשֶׁעָצַרְתִּי בְּרַמְזוֹר
צָעֲקָה אֵלַי הוֹלֶכֶת רֶגֶל
"מִי אַתָּה בִּכְלָל"
לֹא סָגַרְתִּי אֶת הַחַלּוֹן
אַךְ לְפִי תְּגוּבַת פָּנַי
פָּנְתָה וְהָלְכָה
בְּלִי וִכּוּחַ אוֹ חֲרָפוֹת
כִּי כְּבָר הָיִיתִי
וּכְבָר אֵינֶנִּי
וְעוֹד אֶהֱיֶה וְלֹא אֶהֱיֶה
וְעַל "מִי אַתָּה בִּכְלָל"
אֵינִי יוֹדֵעַ לְהָשִׁיב
אַךְ אֲנִי קָרוֹב לָדַעַת
מִי אֲנִי בִּפְרָט
וְשָׁעָה אַחַת לִפְנֵי מוֹתִי
כְּבָר אֶתְבָּרֵר לְגַמְרֵי
אִם לֹא אֶשְׁקַע בְּהַכְחָשׁוֹת
אַךְ גַּם חֶמְלָה רָאֲתָה
שֶׁהֲרֵי הַדַּחַף שֶׁגָּעַשׁ בָּהּ
לְבַטֵּל אוֹתִי וְאֶת כָּל הַיֶּתֶר
הִצְבִּיעַ עַל כּוֹחוֹת רָעִים בִּמְיֻחָד
שֶׁאִיְּמוּ אוֹתוֹ בֹּקֶר
עַל כָּל שָׂרִיד שֶׁל עֵרֶךְ
שֶׁעוֹד נוֹתָר בְּנַפְשָׁהּ
אוֹתוֹ בֹּקֶר אַכְזָר
פָּרְצָה אֶל חַלּוֹן הַמְּכוֹנִית
אִשָּׁה שֶׁנֶּחְרַץ גּוֹרָלָהּ
לְהַגִּישׁ לִי שִׁיר
מִבּוֹר אוֹ מְצוּלָה.
נהדר!
תודה ושבת שלום, שירה.
מאוד מצא חן בעיני שמי אתה בכלל אינך יודע לענות ומי אתה בפרט אתה קרוב למענה.
היי איציק. אתה קורא נאמן. תודה לך.
פריצת משפט של אדם ברחוב כמו פריצת דיסק גורמת לכאב שממנו מתהווה שיר. שיר יפהפה מרדכי.
כן. די מדהים איזו פריצות מזומנות לאדם בצומת, בסופר, ברחוב, בכביש. ואיזה שירים.
מנכיח ומאיין.
והפוך לגמרי משיר של אבידן( שכרגע אני לא ממש זוכרת אותו במדויק) אבל הוא מתחיל במשהו כמו: "האיש שברמזור זיהה ואותי ונפנף לי בידו"
אני הפוך לאבידן. כלמר בעצם אכשהו די דומה.
תודה מרדכי. שיר נהדר כהרגלך.
"כוחות רעים במיוחד שאיימו אותו בוקר"
לי קרתה סיטואציה דומה ממש לא מזמן, כשבזמן נהיגה גלשתי בטעות לנתיב נסיעה שכן ואז תיקנתי את עצמי כששמעתי צפירה מן הרכב מאחור. הנהג המשיך לדלוק אחרי עם אורות מהבהבים, נעמד לידי ברמזור וכשגללנו את זכוכית החלון החל לצעוק בעצבנות.
ואני במקום להתווכח, פשוט התנצלתי בפניו והפעולה הזו נדמה שהרגיזה אותו הרבה יותר, כי ברור היה שכל הכעס היה מופנה כלפי עצמו, וכשהתרחק משם באמת שחשתי צער עבורו.
איש לא צעיר וקשה יום וכו".
תודה אודי. הרגעים בהם מתעורר רגש עז אצל עצמנו או אצל זולתנו הם חומר מפתה לתודעה המעיינת . על ארועי הכבישים אפשר לחבר מחזור שירים או ספר רחב יריעה.
שיר מענג.
תודה אליענה.
אהבתי את ההתרכזות ברגע קטן וממשי (וכמעט טפל) בחיים וההליכה משם אל עבר מחשבות קיומיות שחולשות על הרגע ההוא, ממשיכות משם ונקשרות (כמעט) לכל אחד מאיתנו.
כבר אמרתי בהזדמנות אחרת, שיר מצוין ועם תובנות לזכור. העניין עצמו מזכיר לי גירסה מצחיקה של שאלת הזהות, אבל לא פחות רצינית ב"אמיירה הס" של אמירה הס. מכיר?
תודה אמיר. טוב לקרוא אותך כאן. אחפש אצל יקיר את השיר של אמירה.
כשהפיוטיות והחמלה דרים בכפיפה אחת. שיר נפלא.
שאלה: אתה האיש החומל שאינו אוהב את הערותיי?!
להפך.ככל שאני זוכר לרוב אני אוהב את תגובותייך מבלי להזדקק אפילו לקצת חמלה. היתה פעם הערה על המשורר ומיס תבל שנראתה לי משונה.
טוב, אז אנחנו שולם.
יופי של שיר.
תודה ליעלת החן.
שיר יפה ובעיקר נכון.המציאות מגישה לנו את שירנו ע"י שליחים.למען האמת, כל חיינו יש בהם משום היותנו שליחים לאנשים אחרים והיותם שליחים לנו.
שמח שאתה מגיב. אם להמשיך בקו השליחות
מי שמביאים לנו שיר הם כנראה שליחים לדבר מצווה, אלא אם כן הביאו לכתיבתו של שיר גרוע.
מוטי, שיר ניפלא מכה בתודעת האני
תודה, אורה.
איזה שילוב הרמוני של המציאות המוכרת מדי והזהות, החמלה והניתוח האנאליטי. בדמיוני אני רואה אותה זועפת עומדת בין מילות השיר ולא מבינה "מה זה בכלל".
ארץ של רגזנים יכולה גם היא להיות השראה.
היי מיכל. אני רואה שהיא עוררה השראה גם אצלך.