מרדכי גלדמן
מרדכי גלדמן הוא יליד מינכן (1946), בנם של פליטי שואה מפולין, שעלו לישראל ב 1949. למד באוניברסיטה בר-אילן ספרות עולם (לתואר ראשון) ופסיכולוגיה קלינית (לתואר שני). עוסק בפסיכותרפיה בגישה אקלקטית, שבסיסה פסיכואנליטי.
ספרי שיריו:" זמן הים וזמן היבשה" ( הוצאת שוקן, 1970); "ציפור" (הוצאת סימן קריאה, 1975); "חלון" ( הוצאת סימן קריאה, 1980); "66-83, שירים" ( הוצאת סימן קריאה, 1983); "מילאנו" ( הוצאת הקיבוץ המאוחד, 1988); "עין" (הוצאת סימן קריאה, הספרייה החדשה, 1993); "ספר שאל" (הוצאת הקיבוץ המאוחד, 1997); "זמן" - פואמה מלווה בתחריטיו של משה גרשוני ( הראל מדפיסים, 1997). "שירי האבל" עם הדפסי משי של פסח סלבוסקי (הראל מדפיסים, 2000)."הו קירי יקירי" (הוצאת קשב לשירה, 2000) "שיר הלב" (הקיבוץ המאוחד 2004 ).
ספרי עיון: "מראה אפלה" (הוצאת הקיבוץ המאוחד, 1995) "ספרות ופסיכואנליזה" ( הוצאת הקיבוץ המאוחד, 1998) "אוכל אש, שותה אש"(הוצאת הקיבוץ המאוחד, 2002) "העצמי האמיתי ועצמי האמת" (הוצאת הקיבוץ המאוחד, 2006) "ויהי במראת הכסף" (הוצאת הקיבוץ המאוחד, 2007).
מפרסם דרך קבע בעיתונים ובמגזינים("שיחות", "אלפיים", "שבו") מסות ומאמרים המתייחסים לאומנויות ולפסיכואנליזה. שימש כמבקר האמנות של "הארץ".
שיריו תורגמו לשפות רבות: אנגלית, צרפתית, גרמנית, איטלקית, יוונית, פולנית, קרואטית, סינית, רוסית, ערבית.
פרסים: פרס חומסקי לשירה (1983), פרס ראש הממשלה (1996), פרס ברנר (1998), פרס עמיחי (2005)פרס ביאליק למפעל חיים בשירה (2010).
ייצג את ישראל כמשורר בביאנלה לשירה בליאז', בלגיה (1995) וב"עונת התרבות הישראלית בצרפת" (1998).
אצר תערוכות :"מפלס פרטי" (ציור, פיסול, מיצב, צילום) גלריה שרה קונפורטי, 1992; "ייחוד" ( ציור פיגורטיווי), אגודת הציירים ת"א, 1994; "חולון-בת ים (6 צלמים), אגודת הציירים ת"א, 1999. ציוריה של הלן ברמן, אגודת הציירים 2003. תערוכת יחיד לפסח סלבוסקי, ביתן האמנים 2005."גן עצמאות – גן פתוח", ביתן האמנים 2007
הציג בתערוכות קבוצתיות: "משולש ידידותי" עם פסח סלבוסקי ומיה כהן לוי (ציורים ותצלומים), גלריית בי"ס לאמנות קלישר (1998); "מותי א'", (תצלומים) עם גדי דגון, גלריה פאר (1998) . "על גדות הירקון", (תצלומים) מוזיאון תל אביב לאמנות, 2005.
הוראה והרצאות: סדנאות רבות לכתיבת שירה; סמינריון למ"א על ספרות ופסיכואנליזה
באוניברסיטת באר- שבע (2003); סדרת הרצאות במכון ואן ליר על שקספיר כפסיכואנליטיקן (2004) ועל הרוחני בחיי יום יום מפרספקטיבה פסיכואנאליטית (2005).
קרא משורר, פסיכותרפיסט, אמן פלסטי
יפייפה, מוטי. מאחד הספרים המוקדמים שלך בשם זה?
מעניין איך נוצרים כאן, בבלוגייה, דיבורים שיריים מקבילים או משלימים (מתייחסת לתרגומים האחרונים שהעלו סבינה ואמיר) – אולי נושא למחקר עתידי של מישהו.
תודה,
תמר
זה שיר מהספר הבא, תמר, ולא מ"ציפור". בשירי ציפור אין אף אחד בתדר הזה. העליתי אותו, כפי שחשת, בהתייחס לשירים שפרסמו אמיר וסבינה, כי חשבתי שנחוץ כעת תדר אחר בבלוגיה אחרי הסתוללות הטרולים והעזיבות הטראומטיות. תודה תמר.
משמח השימוש לך במלה "תדר" כאן, זה נראה לי מאוד נכון. לגבי ה"טרולים" וכו" – כמתבוננת מן הצד, אני חושבת שאם אפשר היה להתייחס אל תופעת ההפרעה המרושעת לדיונים בתדר פארודי, הרבה "עזיבות" היו נמנעות וכן דיונים מיותרים. סתם מין מחשבה שלי, כאורחת, לפני שאני חוזרת לעולם האמיתי… תמר
תמר, את צודקת להערכתי,שהקניית היבט פארודי לטרוליזם, הייתה מקלה מאוד על האווירה. אבל פועלים כאן, מתחת לפני השטח ומעליו, יצרים עזים מאוד, שאינם סובלים אירוניה או פארודיה.
אין מה להוסיף, אמרת הכל. נגעת בציפור שלי, בחולשה ובתוך. איפה היא הייתה, שאני לא? מה היא ראתה, שאני לא?
לבנה הכל על גדות הירקון:ירקון של מטה ומעלה.תודה
מִתִפְארת הכנפיים הלבנות / הנפרשׁות באקרובטיקת הדייג / כאילו קראה כתב חרטומים : 3 שורות יפהפיות בעיני בפני עצמן, בלי ועם קשר לשיר על ציפור, ביחיד ורבים, שכל אחת מהם היא חלק משתבץ הנפש המובן והלא מובן של המתבונן בהם.
מעניינת הראיה שלך, איציק. אגב, התחלתי לחשוב בעקבות תגובותיך על שיריי שיש לך חיבה לחידות, תשבצים ואפילו לחידות מתמטיות. האמנם?
באופן כללי כן, כמי שלמד מדעי המחשב כל התארים והתעסק לכן גם בלוגיקה. אבל בסופו של דבר אני קודם כל מחפש בטקסט עניין ורגש ודמיון.
ברור שאתה מגיב לאיכויות ספרותיות ברגישות, אבל הצטייר לי אצלך צד נוסף, ייחודי,באופי ההתבוננות שלך.
כל מילה במקום, כאילו נכתב השיר במשק כנפי צפור, שכל תנועה שלה מדודה, מובילה,יפה מעבר ליופי האסתטי
חני, מתגובתך נראה שראית את הציפור.תודה
יפיפה עמו תכשיט
(אפשר לדמיין את השיר תלוי בתוך מדליון שמונח על הלב)
איריס
איריס, להערכתי מצאת את השיר קרוב ללבך במיוחד(כך אני מפרש את המשכית לנשיאה ליד הלב) כי יש בו אקוורליות, ואקוורלים באים מלבך.אם להתפייט מעט: מאישוורה שבליבך.אגב, נראה לי שרק את ואני יודעים בבלוגיה הזאת מיהו אישוורה. אולי אפילו אמיר אור שכח מיהו.
ההא, אל תהיה בטוח. כולם יודעים. הם יגלו את זה עוד מעט.
וברצינות, איזה יופי של שיר. באמת כאילו התעופף מציוריי. אולי? פעם?
שיר יפהפה. אני מאוד מקנאה בציפור שיכולה להיות חופשייה ולעוף לאן שתחפוץ נפשה. הציפור שלך מסמלת חופש ושמחת חיים. הלוואי על כולנו.
שערי,תרשי לי תגובה קצת דידקטית :-): שחררי את נפשך מכבליה והיא כבר תעופף לה אל מחוזות חפצה.
שירי, יצא משום מה שערי- הזמנה לשער השערות ולהיכנס בשערים.
תענוג לקרוא את השיר העברי ציפורי כל כך. שיר עברי כי השפה מקבלת תוקף בירידה לשורשיה ורב משמעויותיה-חרטומים,מקור. והציפור הכותבת בחלל מילים שונות . עמוק ויפהפה
מירי, אני שמח שאת חשה את מעמד השפה בשיר ואת המשמעויות המוכפלות. תודות
הנפש מתפעלת, מוטי.
תודה, אמיר.
שיר נפלא.
המשפט "כל ציפור היא מילה נרגשת" הוא היפים שקראתי.
תודה, אליענה.
כמה יפה השיר והזרם הרוגע, החוזר למקור, שהתחיל לשטוף את הבלוגיה… המערכת החיסונית שלה כנראה במצב טוב!
תודה סבינה. זה שיר מהשנה שעברה, אבל גם כעת, בקייץ התל אביבי המתיש, אני יושב בשעות הבוקר הפנויות מתחת לעצים מצלים בגני יהושע. עץ מצל טוב מכל מזגן, דבר שגם את בוודאי גילית.
אני אוהבת שירים על ציפורים, מזכיר לי ברמת הנושא את זך עם הציפור המיתולוגית רבת היופי או הציפורים של משה בן שאול בשיר של שלמה ארצי. מה שאהבתי בשיר שלך הוא את יכולת התיאור שלא מוותרת למרות הימצאותה בתוך שיר שמעצם טבעו אוהב לרוב מינימליזם, אהבתי את מטאפורת כתב החרטומים, את המשחק בין שני העולמות, ציפור כציפור וגם ציפור כיישות אחרת, אנושית, אבסטרקטית, מחשבתית. שיר עם מה שנקרא, אינטליגנציה פואטית.
מעניין, תודה איריס.
שיר לפרוש איתו כנפיים, מוטי, ולנוח על ענן או, לפחות, ענף.
עוף, עוף, המרחב קורא לך ומבקש להפוך אותך במטמורפוזה מעולמו של אובידיוס לציפור.