קליפות
הַיּוֹם נָשְׁמָה הָאֲדָמָה תַּחְתַּי
יָבַשׁ הַבֹּץ
סִדְקֵּי קַרְקַע תְּפוּחִים עָלוּ מְעֻגָּלִים מֵעַל פְּנֵי הַשֶּׁטַח
מְעֻקָּמִים
בְּדֹרְכִי עֲלֵיהֶם יִשָּרְתִיהֶם
הֵשִׁיבוּ בְּקוֹל פִּצְפּוּץ
הֶשִּׁיבוּנִי לִמְחוֹזוֹת יַלְדוּתִי
יָשַׁבְתִּי עַל הָאָרֶץ הֵסַרְתִּי קְלִפּוֹת אֲדָמָה
בֵּרְכוּ אוֹתִי נְבָטִים אַמִּיצִים
אֲחֵיהֶם הַגְּדוֹלִים הֵגִיבוּ בִּתְנוּעָה אֲחִידָה
לְכָל כִּוּוּן שֶׁנָּשַׁב הָרוּחַ
כְּטִפּוֹת גֶּשֶׁם אֲלַכְסוֹנִיוֹת
פּוֹרַרְתִּי גּוּשֵׁי חוֹל
בְּכַפּוֹת הַיָּדַיִם
הִתְנַקֵּתִי מֵהַלִּכְלוּךְ
שיר מעניין גלית. הקליפות שהן בעצם חסרות משמעות אך מגבילות. כמה שהן מגבילות.
שבת- שלום.
יפה מאד וציורית מאד תמונת הילדות הזאת, גלית יקרה.
שבת שלום.
איריס,
כל היופי הא שזו תמונה מלפני 3 ימים 🙂 היא רק החזירה אותי למחוזות ילדותי
שבת שלום
גלית