גלית וסקר משוררת מוסיקה
בסיעתא דשמיא
אני מקדישה את השיר הזה לאחים ולאחיות שלנו שחוו את ההתנתקות על בשרם ממש ולא כמוני, מבעד למסכי הטלוויזיה
שכחון קולקטיבי / גלית וסקר
בְּאֶרֶץ הַדָּמִים
בְּאֵזוֹר הַדִּמְדּוּמִים
שֶׁל הַעִרְפּוּל הַדֶּמוֹגְרַפִי
יוֹשֵׁב בְּשֶׁתֶק
שֵׁבֶט-נֶתֶק
מִתְבַּׂשֵּל בְּמִיץ מָרָה כָּתֹם
בְּתוֹךְ קְדֶרָת זַעַם
הַהוֹפֵךְ מִיּוֹם לְיוֹם
לְצֶבַע אָדֹם
עִתּוֹנֵי חֹדֶשׁ אָב הִצְהִיבוּ
הי גלית, את מתכוונת לשבט שישב סביב המדורה והודר ביתו, ועוד צפוית לו הדרות, והדיר את עצמו אל מחוץ לקו הסגול בעידוד ממשלתו שלימים הכתימה אותו עד שנהיה שחור. טרגדיה של חיים המשתנים עם השתנות האידיאולוגיה.
שלום אורה,
נכון, את צודקת.
לפחות דבר חיובי אחד יצא מזה:
התגובה שלך מעוררת בי רצון להוסיף בית לשיר/לכתוב שיר חדש על הצבע הסגול (הקו הירוק) והשחור שבתמונה הכה מורכבת הזו
תודה
גלית
מזדהה .
מותר לפעמים לזעוק על הנתק הכתום מהמציאות האדומה מדם.
שמחה גלית שירדת מצבעוניות הטכסט שהיה בשירים אחרים . מילותייך ושירייך צבועים דיים בכל צבעי הקשת של הזעקה .