לאה ברץ מרצה לספרות
סורגת את הזמן
רדיד בהיר
להתכסות בו בשעת ריק
לולאות נטוות ממחשבות
חוט נמשך
אל עין לא ארוגה
אל ימי כאב לידה
לילות לא שנת
וסתם להג שגרה.
כורכת חוט בתוך חוט
לעבות את שמיכת הזמן
שתעטוף את אלה הגורל
אולי עת יחם לה
צְנוֹרַת עשייתה תהא
כסות חמלה
לנפש דווייה.
סורגת את הזמן
רדיד בהיר
להתכסות בו בשעת ריק
יפהפה לדעתי. ומרגש ביותר. גם רוצה שמיכה כזאת.
שיר כלבבי. כך עשתה אימי ועושות אחותי ואני, נתת לפעילות הנשית הזו השתוקה קול, המשיכי בדרכך החשובה הזו. וכן גם הכאב נסרג שם וגם הזכרונות. מקווה שהטוב מוצא גם הוא מקום בעיניים המלאות-ריקות
סורגת כמו סלוויג ופנלופה
והרדיד הבהיר כבר מצביע על אופטימיות
קטנטנה
והריק לא תמיד רע הוא זמן המתנה למשהו חדש שיוולד
אמן
"סורגת את הזמן
רדיד בהיר
להתכסות בו בשעת ריק"
3 שורות עוצמתיות ואומרות הכל
הרעיון יפה, החומרים מצויינים, הקצב חורק ומסורבל. עוד ללטש, עוד.
דימויים יפים.
דימויים יפים.
תודה איציק
רגיש ועל כן מרגש
מאוד אהבתי את שלושת השורות הפותחות וסוגרות
לוסי יקרה, אולי שאגמור לסרוג את הזמן יהיה לי הפנאי להיפגש
מתגעגעת לחיבוק החברתי